לחן: אריאל זילבר

הֵם קָרְאוּ לָהּ אֶסְמֶרַלְדָה.

עִם הַגְּדִי שֶׁלָּהּ

הָיְתָה רוֹקֶדֶת בָּרְחוֹבוֹת

עַד שֶׁהַשּׁוֹטְרִים הִתְעָרְבוּ.

הִיא הֵנִיפָה זְרוֹעוֹתֶיהָ.

הֵם חָשְׁבוּ שֶׁהִיא אַחַת

בִּתָּם שֶׁל צוֹעֲנִים

וְהָאֲדוֹנִים זִלְזְלוּ בָּהּ.

לַמְשׁוֹרֵר הָיְתָה הַיֹּפִי בְּעַצְמוֹ

וְאֶת דִּמְיוֹנוֹ הִיא הִלְהִיבָה

כְּשֶׁרָקְדָה בִּרְחוֹבוֹת פָּרִיז.

הֵם קָרְאוּ לָהּ אֶסְמֶרַלְדָה.

עִם הַגְּדִי שֶׁלָּהּ

הָיְתָה רוֹקֶדֶת בָּרְחוֹבוֹת

עַד שֶׁהַשּׁוֹטְרִים גָּעֲרוּ בָּהּ.

הִיא נָתְנָה לִבָּהּ

לְגֶבֶר בְּמַדִּים,

בַּת הַמְנֻדִּים

אֶסְמֶרַלְדָה

שֶׁרָקְדָה בִּרְחוֹבוֹת פָּרִיז.

הֵם קָרְאוּ לוֹ קְוָזִימוֹדוֹ

מֶלֶךְ הַשּׁוֹטִים.

פַּעַם בַּכִּכָּר הִכּוּ אֶת הָאֻמְלָל

הַקָּהָל צָהַל וְהֵרִיעַ.

הַגְּבִירוֹת חִיְּכוּ

כְּשֶׁהִתְעַוְּתוּ פָּנָיו הַמְשֻׁנִּים.

בַּת הַצּוֹעֲנִים

אֶסְמֶרַלְדָה

הִיא נָתְנָה לוֹ מַיִם צוֹנְנִים.

הִיא הוֹשִׁיטָה אֶת יָדֶיהָ –

הַיָּפָה מִכֹּל

אֶל הַמְקֻלָּל בַּמְקֻלָּלִים.

הַמִּתְקַהֲלִים נִדְהֲמוּ.

הַפִּסֵּחַ הִתְיַפֵּחַ

וְהֵרִים רֹאשׁוֹ כְּמִתְקַשֶּׁה לְהַאֲמִין,

אַחַר כָּךְ צָחַק מֵרֹב אֹשֶׁר

וּמִלְמֵל כְּמִתְקַשֶּׁה לְהַאֲמִין:

"מַיִם צוֹנְנִים הִיא נָתְנָה לִי,

הִיא נָתְנָה לִי מַיִם צוֹנְנִים."

הַקָּהָל נִבְהַל

כְּשֶׁהִתְעַוְּתוּ פָּנָיו הַמְשֻׁנִּים.

בַּת הָרַחֲמִים

אֶסְמֶרַלְדָה

הִיא נָתְנָה לוֹ מַיִם צוֹנְנִים.