לחן: חנן יובל

בְּחֻפְשָׁתוֹ הָלְכוּ אֶל הַגְּבָעוֹת.

שָׁם הִשְׁתַּהוּ מְעַט לְנֹכַח פְּנֵי הַיָּם

וְהִיא חָשְׁבָה שֶׁזֶּהוּ רֶמֶז לַבָּאוֹת

וְהִיא חִבְּקָה אוֹתוֹ בְּעֶצֶב מְסֻיָּם.

יָפְיֵךְ, אָמַר, נִגְלֶה לִי לְאִטּוֹ,

אַתְּ מְנַחֶשֶׁת מָה עוֹלֶה בְּדַעְתִּי.

יָפְיֵךְ, אָמַר, נִגְלֶה לִי לְאִטּוֹ,

וּכְבָר הָעֶרֶב מִסְתַּיֶּמֶת חֻפְשָׁתִי.

שַׁלְדָּג נֶחְרַד וְנֶעֱלַם אֵי שָׁם.

בִּמְעִיל הַחַיָּלִים הֶחְבִּיאָה אֶת רֹאשָׁהּ.

עַל קַו הָאֹפֶק הִצְטַיְּרוּ סְפִינוֹת בַּיָּם

כְּמוֹ בִּתְמוּנָה שֶׁהִתְיַשְּׁנָה וְנִתְלְשָׁה.

וְאַחַר כָּךְ פָּרְעָה אֶת תַּלְתַּלָּיו

וְכַף יָדָהּ הָיְתָה חַמָּה וֶאֱנוֹשִׁית.

בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה נָשָׂא אֶת נְעָלָיו

עַד שֶׁהִגִּיעוּ אֶל הַדֶּרֶךְ הָרָאשִׁית.

יָפְיֵךְ, אָמַר, נִגְלֶה לִי לְאִטּוֹ,

אַתְּ מְנַחֶשֶׁת מָה עוֹלֶה בְּדַעְתִּי.

יָפְיֵךְ, אָמַר, נִגְלֶה לִי לְאִטּוֹ,

וּכְבָר הָעֶרֶב מִסְתַּיֶּמֶת חֻפְשָׁתִי.