לחן: נחום היימן

יֵשׁ מַשֶּׁהוּ עָזוּב בִּתְאוּרַת חָצֵר

וְנַעֲשֶׂה דָּחוּף לִרְאוֹת אֶחָד שֶׁנֶּעֱצָר,

וְלוּ לִשְׁתֹּק אִתּוֹ מוּל צְבָא הַכּוֹכָבִים

כָּאֵלּוּ זֶה לָזוֹ אֲנַחְנוּ עֲרֵבִים.

כָּל פַּעַם

שֶׁאַתָּה נִצָּב גַּלְמוּד מוּל כּוֹכָבִים,

תִּזְכֹּר שֶׁזֶּה לָזוֹ הָיִינוּ,

הָיִינוּ עֲרֵבִים.

אוּלַי אַתָּה מַשְׁלִים עִם חֵלֶק הַבְּדִידוּת

כְּמוֹ עִם הָאַהֲבָה וְהַקִּנְאָה וְהַיְדִידוּת.

בְּגוּשׁ הַחֲשֵׁכָה הַבַּיִת, הַגָּדֵר.

אוּלַי נִשְׁתֹּק מְעַט

אַחַר כָּךְ נְדַבֵּר.

כָּל פַּעַם

שֶׁאַתָּה נִצָּב גַּלְמוּד מוּל כּוֹכָבִים,

תִּזְכֹּר שֶׁזֶּה לָזוֹ הָיִינוּ,

הָיִינוּ עֲרֵבִים.