לחן: חנן יובל

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ תְּלוּיָה עַל הַמַּיִם

וּמַתְחִיל לְהַחְשִׁיךְ

מַה יִּהְיֶה אֲנִי שׁוֹאֶלֶת,

אֶל הַלֵּב זוֹחֶלֶת

דְּאָגָה.

וַאֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עָלֶיךָ

וְנִקְרַעַת מֵרֹךְ,

וְאַחַר כָּךְ מְסַפֶּרֶת

עַל בִּרְכֵּי הָעֶרֶב

אַגָּדָה.

אֵין דָּבָר

פּוֹגֵעַ בָּעוֹלָם,

אַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁלָּנוּ

הִיא נִשְׁמַת אַפּוֹ.

הַמָּחָר

כְּמוֹ חָתוּל קָטָן

מְחַכֶּה לְרַגְלֶיךָ

שֶׁתְּלַטֵּף אוֹתוֹ.

עוֹד מְעַט יִתְגַּלֶּה הַיָּרֵחַ

כְּמַטְבֵּעַ פִּלְאִי.

אַל תִּפְחַד אֲנִי לוֹחֶשֶׁת,

תֵּן לַקֶּסֶם דַּף

עִם הַנְחָיוֹת,

שֶׁיִּמְצָא אֶת הַדֶּרֶךְ אֵלֵינוּ

וְאוּלַי יִתְאַקְלֵם.

לָמָּה לֹא אֲנִי אוֹמֶרֶת,

מְהַרְהֶרֶת

אֵיךְ צָרִיךְ לִחְיוֹת.