לחן: עממי

לֹא גִּבּוֹר וָלֹא בֶּן חַיִל

אֶתְגַּנֵּב בְּסֵתֶר לַיִל

עִם סִפּוּר קָרוּשׁ עַל לֶחִי

וְנִגּוּן תָּשׁוּשׁ מִבֶּכִי.

אִמִּי כָּרְעָה אוֹתִי לָלֶדֶת

בִּשְׂדוֹת הָאָרֶץ הַחוֹרֶגֶת,

עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים הִיא נָחָה

וַאֲנִי פָּנַי מִזְרָחָה.

אֲנַגֵּנָה בְּכִנּוֹר יָשָׁן

אֶת הַזֶּמֶר

אֶת הַשִּׁיר מִשָּׁם.

הוּא תָּמִיד חוֹזֵר,

בֶּן בַּיִת וּמַמְזֵר.

אָדֹם, אָדֹם, אָדֹם

לִבּוֹ מִיַּיִן וְדָם.

דַּם הַלֵּב, דַּם הַשַּׁלֶּכֶת

אֵיבָרַי כְּבֵדִים מִלֶּכֶת.

אַל תַּרְפּוּ כִּנּוֹר וָקֶשֶׁת,

גַּם הַנֶּפֶשׁ מִתְרוֹשֶׁשֶׁת.

בַּאֲבִיב דְּרָכִים יַגְלִידוּ

רַק הַזֶּמֶר עֵד יָחִיד הוּא.

אַל נָא תַּרְפּוּ כִּנּוֹר וָקֶשֶׁת

אֶתְכֶם הוֹתִירוּ לִי לָרֶשֶׁת.

אֲנַגֵּנָה בְּכִנּוֹר יָשָׁן…

וּכְשֶׁהַשָּׁעָה תַּגִּיעַ

לְהֵאָסֵף אֶל הָרָקִיעַ,

מְרֻפָּט כְּמוֹ שֶׁהִנֵנִי

אֶל שָׁמֶיךָ תִּקָּחֵנִי.

וַאֲנִי אֶשְׁכַּב בְּלִי פַּחַד

עַל עָנָן קַל כְּמִטְפַּחַת,

מִשָּׁם אֲנִי אַשְׁקִיף בְּנַחַת

עַל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת.

אֲנַגֵּנָה בְּכִנּוֹר יָשָׁן

אֶת הַזֶּמֶר

אֶת הַשִּׁיר מִשָּׁם.

הוּא תָּמִיד חוֹזֵר,

בֶּן בַּיִת וּמַמְזֵר.

אָדֹם, אָדֹם, אָדֹם

לִבּוֹ מִיַּיִן וְדָם.