לחן: יוני רכטר

הָאֲוִיר לוֹהֵט

עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח,

הָעֲיֵפוּת

מַקְשָׁה עָלַי לָקוּם.

יָמִים רַבִּים מִדַּי

רָבַץ פֹּה מֶתַח,

דְּבָרִים רַבִּים מִדַּי

תּוֹבְעִים תִּקּוּן.

הָאֲוִיר לוֹהֵט

עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח,

הָרַעַשׁ

לֹא נוֹתֵן לְהִתְרַכֵּז.

חֲבָל עַל כָּל

תִּקְוָה קְטַנָּה שֶׁמֵּתָה,

חֲבָל גַּם

עַל הַזְּמַן הַמִּתְבַּזְבֵּז.

וְעוֹלָה בִּי

מַחְשָׁבָה נוֹעֶזֶת –

מַה שֶּׁיִּפְרַח

מִתּוֹךְ הַהֲרִיסוֹת

יִהְיֶה וַדַּאי זָקוּק

לְיָד אוֹהֶבֶת,

הַאִם אַתָּה

מַבְטִיחַ לְנַסּוֹת?

הָאֲוִיר לוֹהֵט

אֲבָל בֵּינְתַיִם

עָלַי לְהִתְעוֹרֵר

מִן הַנִּמְנוּם.

לָצֵאת הַחוּצָה

וְלִפְקֹחַ עַיִן,

וְלֹא לִמְשֹׁךְ כָּתֵף

כְּאִלּוּ כְּלוּם.

הָאֲוִיר לוֹהֵט

אֲבָל לְפֶתַע

בִּי מַשֶּׁהוּ

מַתְחִיל לְהִתְנַגֵּן.

אוּלַי אַשְׁמִיעַ

בְּאָזְנֶיךָ קֶטַע

עַד שֶׁחַיַּת הַחֹשֶךְ

תֵּרָדֵם.

הָאֲוִיר לוֹהֵט

עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח

וּמִישֶׁהוּ

מוֹשִׁיט אֵלַי זְרוֹעוֹת.

דְּבָרִים טוֹבִים

כְּבָר מְחַכִּים בַּפֶּתַח,

וּמִישֶׁהוּ

אוֹהֵב אוֹתִי מְאֹד.