לחן: יהודה פוליקר

הֲיִי שְׁקֵטָה

עַכְשָׁו הַכֹּל בְּסֵדֶר,

אֲפִלּוּ הַמַּחְנָק עוֹמֵד לְהִשְׁתַּחְרֵר.

זֶה לֹא הַגֵּיהִנּוֹם וּבֶטַח לֹא גַּן עֵדֶן,

זֶה הָעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ, וְאֵין עוֹלָם אַחֵר.

הֲיִי שְׁקֵטָה

כְּמוֹ לֹא עָבַרְתְּ אַף פַּעַם,

כְּמוֹ לֹא הָיִית צְרִימָה בַּנּוֹף הַמְטֻפָּח.

כְּמוֹ רָאִית כַּף יָד בְּתוֹך אֶגְרוֹף הַזַּעַם,

כְּמוֹ אֲלֻמַּת הָאוֹר הִנֵּה מָצְאָה אוֹתָךְ.

הֲיִי שְׁקֵטָה

כְּמוֹ אֶפְשָׁר לִשְׁטֹחַ

אֶת הַפְּגִיעוּת מִבְּלִי לַחְשׁשׁ מֵהַשְׁפָּלָה.

כְּאִלּוּ הַפְּגִיעוּת עַצְמָהּ הִיא סוּג שֶׁל כֹּחַ,

כְּאִלּוּ הַשַּׁלְוָה הִיא חוֹף הַבֶּהָלָה.

הֲיִי שְׁקֵטָה

כְּאִלּוּ אֵין בָּךְ דֹּפִי,

כְּאִלּוּ הָאֲוִיר נוֹתֵן לָךְ הֲגַנָּה.

כְּאִלּוּ הַצָּרוֹת כְּבָר מִתְגַּבְּשׁוֹת לְיֹפִי,

כְּאִלּוּ מֵעָפָר פּוֹרַחַת שׁוֹשָנָּה.