לחן: נחום היימן

עַכְשָׁו הִיא שָׁם

מוּצֶפֶת, נִסְחֶפֶת,

שְׁטוּפָה בְּגַל שֶׁל מַמָּשׁוּת.

הַחַיָּה אֲשֶׁר רוֹבֶצֶת בְּקִרְבָּהּ

פּוֹעֶרֶת פֶּה וּמְיַבֶּבֶת,

נוֹקֶבֶת,

מִבְּלִי לִשְׁאֹל אוֹ לְקַבֵּל רְשׁוּת.

הַאִם בְּכָךְ הִיא מְאַיֶּמֶת

הַאִם בְּכָךְ הִיא מִסְתַּכֶּנֶת.

הַחַיָּה אֲשֶׁר רוֹבֶצֶת בְּקִרְבָּהּ

לוֹכֶדֶת זַהֲרוּר

כִּמְעַט כִּמְעַט כִּמְעַט נָטוּשׁ,

וּצְלִיל רוֹעֵד וּמִתְגַּבֵּר

מוּפָק מֵאֹשֶר אוֹ יֵאוּשׁ.

עַכְשָׁו הִיא שָׁם

מֻפְתַּעַת, נִתְבַּעַת,

מוּדַעַת רַק לְמֶחֱצָה.

הַחַיָּה אֲשֶׁר רוֹבֶצֶת בְּקִרְבָּהּ

הִנָּהּ מֵעֵין יֵשׁוּת בּוֹעֶטֶת,

רוֹטֶטֶת,

מַכָּה שׂוֹרֶטֶת אֶת הַמְּחִצָּה.

הַאִם בְּכָךְ הִיא מִתְמָרֶדֶת

הַאִם בְּכָךְ הִיא מִתְעוֹדֶדֶת.

הַחַיָּה אֲשֶׁר רוֹבֶצֶת בְּקִרְבָּהּ

הוֹפֶכֶת חֲוָיָה

שֶׁל אוֹר וָצֶבַע וּמִלָּה,

כְּשֶׁצְּלִיל רוֹעֵד וּמִתְגַּבֵּר

מוּפָק מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה.