לחן: יהודית תמיר

דְּמָעוֹת רַבּוֹת מִדַּי

יָרְדוּ עַל לְחָיַיִךְ,

קָשֶׁה לִזְכֹּר מָתַי

וְאִם בִּכְלָל זָכִית.

לֹא בְּנוֹצוֹת רַכּוֹת

לִטְּפוּ אוֹתָךְ חַיַּיִךְ,

בְּעֶצֶם הֵם נָגְעוּ בָּךְ

בִּנְיַר זְכוּכִית.

יַלְדֵי רְחוֹב יוֹדְעִים

שֶׁאַתְּ אִשָּׁה מֻתֶּרֶת,

קוֹנִים אוֹתָךְ בְּזוֹל

וְלוּ רַק בְּמִלִּים.

בַּסּוֹף כֻּלָּם עוֹזְבִים

רַק תְּמִימוּתֵךְ נִשְׁאֶרֶת,

לְהַעֲלִיב אוֹתָךְ

זֶה סְפּוֹרְט לְמַתְחִילִים.

אִם אֱלֹהִים רוֹצֶה

לָגַעַת בְּיֵָדֵךְ

הוּא מְאַמֵּן אוֹתָךְ

בְּכָל הַנְּפִילוֹת.

כְּאִלּוּ כְּבָר סֻכַּם

שֶׁזֶּהוּ תַּפְקִידֵךְ,

לִהְיוֹת הַלֵּיצָנִית

בַּהַצָּגָה שֶׁלּוֹ.

אַתְּ רָצָה בָּעוֹלָם

לְלֹא פִּקְּחוּת לִפְשֹׁעַ,

רַק צִמְאוֹנֵךְ לְחֹם

עֲדַיִן לֹא נֶחְרַב.

כְּמוֹ עֶצֶם קִיּוּמֵךְ

הוּא מִין מִכְרָז פָּתוּחַ,

עֵינַיִךְ שׁוֹאֲלוֹת:

“תֹּאהַב אוֹתִי, תֹּאהַב?”

וְאַתְּ מַאֲמִינָה

מוֹצֵאת וּמְאַבֶּדֶת,

אוֹסֶפֶת אֶת עַצְמֵךְ

מִכָּל הַהַשְׁפָּלוֹת.

פְּנִינָה בְּזֻהֲמָה

בְּכָל יוֹם אַתְּ נוֹלֶדֶת

וְהַחִיּוּךְ שֶׁלָּךְ

מֵאִיר אֶת הַלֵּילוֹת.

אִם אֱלֹהִים רוֹצֶה

לָגַעַת בְּיָדֵךְ

הוּא מְאַמֵּן אוֹתָךְ

בְּכָל הַנְּפִילוֹת.

כְּאִלּוּ כְּבָר סֻכַּם

שֶׁזֶּהוּ תַּפְקִידֵךְ,

לִהְיוֹת הַלֵּיצָנִית

בַּהַצָּגָה שֶׁלּוֹ.