לחן: חוה אלברשטיין

נִינָה דַּקָּה וְרַכָּה

נִינָה עָזְבָה אֶת בֵּיתָהּ.

הָלְכָה אוֹ בָּרְחָה

וְאוּלַי שָׁכְחָה

לָקְחָה אֶת רֵיחָהּ הַמָּתוֹק.

כַּף רַגְלָהּ

מִתְרַגֵּשׁ הָעֵשֶׂב,

הֵד קוֹלָהּ

מִתְחַנֵּן הַשִּׁיר,

תַּלְתַּלָּהּ

מְסַפֶּרֶת רוּחַ לַחוֹל.

שְׂעַר רֹאשָׁהּ

מְטַפְטֵף הַגֶּשֶׁם

וְנִבְהַל מִשְּׁתִיקַת הַקִּיר,

אֶת נַפְשָׁהּ

מְחַפֶּשֶׂת רוּחַ בַּיָּם.

נִינָה דַּקָּה וְרַכָּה

נִינָה עָזְבָה אֶת בֵּיתָהּ.

אוּלַי הִיא תּוֹעָה

וְאוּלַי הִיא צְמֵאָה

אוּלַי הִיא דִּמְעָה בַּמִּדְבָּר.

נִינָה דַּקָּה וְרַכָּה

נִינָה עָזְבָה אֶת בֵּיתָהּ.

אוּלַי נִרְדְּמָה

וְאוּלַי נֶעֶלְמָה

אוּלַי הִיא תְּמוּנָה רְחוֹקָה.

עַל יָפְיָהּ

רוֹעֲשִׁים הַמַּיִם

כְּמוֹ נָגְעוּ בְּחֶלְקַת עוֹרָהּ,

עַל בִּכְיָהּ

מְסַפֵּר הַלַּיְלָה לַיּוֹם.

נִינָה דַּקָּה וְרַכָּה

נִינָה עָזְבָה אֶת בֵּיתָהּ.

הָלְכָה אוֹ בָּרְחָה

וְאוּלַי שָׁכְחָה

לָקְחָה אֶת רֵיחָהּ הַמָּתוֹק.