לחן: נורית הירש

אֶת פְּחָדַי אַשְׁכִּיב לִישֹׁן

כְּמוֹ אֶת יְלָדַי,

אֱבַקֵּשׁ מֵהֶם לִנְשֹׁם

וְאוּלַי כְּבָר דַּי.

בַּמָּקוֹם בּוֹ הַטִּפְּשִׁים

דּוֹרְכִים עַל חֲלוֹמוֹת

הַמַּלְאָכִים

הוֹלְכִים עַל בְּהוֹנוֹת.

כָּל פַּעַם כְּשֶׁיּוֹרֵד הָעֶרֶב

יַלְדָּה קְטַנָּה בִּי מְפַרְפֶּרֶת

וּמַזְכִּירָה לִי וְזוֹכֶרֶת

כַּמָּה חָרֵד וְעוֹרֵג הַגּוּף.

כָּל פַּעַם כְּשֶׁיּוֹרֵד הָעֶרֶב

הַנַּעֲרָה שֶׁמִּתְעוֹרֶרֶת

עִם קֶרֶן שֶׁמֶשׁ מִתְאַחֶרֶת

לַמֶּרְחַקִּים הִיא רוֹצָה לָעוּף.

הִשָּׁמְרִי לָךְ נִשְׁמָתִי

הִשָּׁמְרִי מְאֹד

מִן הָרֶגֶל הַגַּסָּה

וּלְשׁוֹנוֹת רָעוֹת.

בַּמָּקוֹם בּוֹ הַטִּפְּשִׁים

דּוֹרְכִים עַל חֲלוֹמוֹת

הַמַּלְאָכִים

הוֹלְכִים עַל בְּהוֹנוֹת.

כָּל פַּעַם כְּשֶׁנִּפְתַּחַת דֶּלֶת

יַלְדָּה קְטַנָּה בִּי מִתְכַּרְבֶּלֶת

וּמַבִּיטָה בִּי וְשׁוֹאֶלֶת

מָה אַתְּ רוֹצָה, מָה אַתְּ מַחְשִׁיבָה?

כָּל פַּעַם כְּשֶׁנִּפְתַּחַת דֶּלֶת

הַנַּעֲרָה שֶׁבִּי נִבְהֶלֶת

וְאַחַר כָּךְ הִיא מִסְתַּגֶּלֶת

הִיא מְחֻבֶּקֶת וַאֲהוּבָה.

אֶת פְּחָדַי אַשְׁכִּיב לִישֹׁן

כְּמוֹ אֶת יְלָדַי,

אֲבַקֵּשׁ מֵהֶם לִנְשֹׁם

וְאוּלַי כְּבָר דַּי.

בַּמָּקוֹם בּוֹ הַטִּפְּשִׁים

דּוֹרְכִים עַל חֲלוֹמוֹת

הַמַּלְאָכִים

הוֹלְכִים עַל בְּהוֹנוֹת.