לחן: חוה אלברשטיין

אִם לֹא תְּפוּרִים קִרְעֵי הַמְּצִיאוּת

וְיֵשׁ אִיִּים שֶׁל חֹסֶר וַדָּאוּת

וְאַתְְּ כָּל כָּךְ חוֹשֶׁשֶׁת מִטָּעוּת,

אֶפְשָׁר לִמְצֹא מוֹצָא בְּאִטִּיּוּת.

וְאִם אַתְּ מְהַסֶּסֶת וּנְבוֹכָה

וְאִם אַתְּ בְּתוֹכֵךְ לֹא בְּטוּחָה,

וְאַתְּ לֹא מִשְׁתַּלֶּבֶת בַּשִּׂיחָה

כִּי אַתְּ צְרִיכָה עוֹד רֶבַע הוֹכָחָה.

לְאַט לְאַט, עֲשִׂי הַכֹּל לְאַט –

כְּאִלּוּ רַק לְרֶגַע זֶה נִשְׁבַּעְתְּ.

כָּל פְּרָט דַּק דַּק אִטִּי וּמְדֻיָּק,

כֻּלָּם יִשְׁתַּכְנְעוּ אֲפִלּוּ אַתְּ.

מִלָּה שְׁקוּלָה, תְּנוּעָה וְעוֹד תְּנוּעָה.

פִּתְאֹם אַתְּ מְרֻכֶּזֶת וּרְגוּעָה

וְיֵשׁ לָךְ זְמַן לְהַבָּעַת דֵּעָה,

תִּרְאִי, בָּאִטִּיּוּת יֵשׁ הֲנָאָה.

לְאַט לְאַט, כִּמְעַט בְּטִבְעִיּוּת

עוֹד יִתְבָּרֵר שֶׁל מִי הָאַחֲרָיוּת.

לְאַט לְאַט, כְּמוֹ לַחַשׁ אוֹ פִּיּוּט,

נָכוֹן, יֵשׁ הֲנָאָה בָּאִטִּיּוּת.