לנינה סימון

לחן: יוני רועה

הִיא צָבְעָה אֶת עַצְמָהּ

בְּצִבְעֵי אֲדָמָה,

הִיא חָשְׁבָה שֶׁתִּהְיֶה

חֲמִימָה וְחוּמָה

לֹא רָצְתָה שֶׁיִּרְאוּ

לֹא רָצְתָה שֶׁיֵּדְעוּ

כַּמָּה אֲדֻמּוֹת הֵן עֵינֶיהָ

וְכַמָּה שָׁחוֹר דָּמָהּ.

הִיא חָלְמָה שֶׁהָפְכָה

נְעִימָה וְצַחָה

וְהֵקִיצָה לְקוֹל

הַקִּינָה שֶׁל אִמָּהּ.

לֹא רָצְתָה שֶׁיִּרְאוּ

לֹא רָצְתָה שֶׁיֵּדְעוּ

כַּמָּה אֲדֻמּוֹת הֵן עֵינֶיהָ

וְכַמָּה שָׁחוֹר דָּמָהּ.

הִיא צָבְעָה אֶת עַצְמָהּ

בְּקַפְּדָנוּת,

בְּרֹךְ הִיא צָבְעָה

וּבְאַלִּימוּת.

צָבְעָה אֶת עוֹרָהּ

וְאֶת שְׂעָרָהּ,

מָרְחָה וּמָרְחָה

אֶת עָרְפָּה וּמִצְחָהּ.

הִיא צְרִיכָה הֲגַנָּה

לָחֲשָׁה לְגוּפָהּ.

כְּשֶׁהִיא לֹא אֲדָמָה

הִיא כָּל כָּךְ חֲשׂוּפָה.

לְבַדָּהּ עַל בָּמָה

הִיא נִגְּנָה וְנִגְּנָה.

זַעֲמוֹ שֶׁל עַמָּהּ,

עֶלְבּוֹנוֹ שֶׁל מִינָהּ.

וְיָדְעָה שֶׁרוֹאִים

וְיָדְעָה שֶׁשּׁוֹמְעִים

כַּמָּה אֲדֻמּוֹת הֵן עֵינֶיהָ

וְכַמָּה שָׁחוֹר דָּמָהּ.