לחן: יהודית רביץ

אוּלַי הִיא עוֹמֶדֶת בַּחֹשֶךְ

בְּאֵיזֶה חֶדֶר,

אוּלַי הִיא יוֹשֶׁבֶת בָּאוֹר

מְתוּחָה כְּמֵיתָר.

אוּלַי הִיא מְאֹד מְרֻכֶּזֶת

יָדֶיהָ שְׁלוּבוֹת בְּחֵיקָהּ,

אוּלַי הִיא פָּשׁוּט נֶאֱחֶזֶת

בְּמַה שֶּׁאֶפְשָׁר.

עַכְשָׁו הִיא אוּלַי מְנַגֶּנֶת

בְּאֵיזֶה בַּיִת,

אוּלַי הִיא כּוֹתֶבֶת מִכְתָּב

וְנִזְכֶּרֶת בַּשֵּׁם.

אוּלַי הִיא פָּשׁוּט מִתְבּוֹנֶנֶת

בְּזֶה שֶׁנִּמְצָא עַל יָדָהּ,

אוּלַי הִיא פָּשׁוּט מִתְחַנֶּנֶת

עַל מִי שֶׁיָּשֵׁן.

אוּלַי הִיא כּוֹשֶׁלֶת בַּדֶּרֶךְ

בְּאֵיזוֹ אֶרֶץ,

אוּלַי הִיא עוֹצֶמֶת עֵינֶיהָ

צוֹעֶקֶת בְּלִי קוֹל.

אוּלַי הִיא נִסְחֶפֶת בַּזֶּרֶם

בִּנְהַר הָרָעָב הַגָּדוֹל,

דִּמְעָה שֶׁנִּפְרֶדֶת מִמֶּנָּה

עוֹד רֶגַע תִּפֹּל.

אוּלַי הִיא נוֹדֶדֶת

בְּכָל הָעוֹלָם,

מִשָּׁם הִיא מֻכֶּרֶת לְךָ.

דִּמְעָה שֶׁנִּפְרֶדֶת מִמֶּנָּה

אוּלַי

נוֹפֶלֶת לְרַגְלְךָ.