וַעֲדַיִן כְּלוּם

לֹא שָׁבַרְתָּ

חֲפָצֶיךָ פְּזוּרִים

כְּמוֹ אֶתְמוֹל, כְּמוֹ שִׁלְשוֹם

וּלְשׁוּם מָקוֹם

לֹא נָסַעְתָּ

אֲבָל כַּמָּה דְּבָרִים

מַפְרִיעִים לִי לִישֹׁן.

וּכְאִלּוּ בִּי

לֹא פּוֹגֵעַ

וְאוּלַי בִּגְלַל זֶה,

קְצָת קָשֶׁה לִי לִנְשֹׁם

עַל יָדִי עוֹבֵר

לֹא נוֹגֵעַ

מַה שֶּׁלֹֹא נֶאֱמַר

לֹא נוֹתֵן לִי לִישֹׁן.

בִּזְרוֹעוֹתַי

אַתָּה חָבוּק, אֲבָל חָסֵר לִי

בִּזְרוֹעוֹתַי

אַתָּה עוֹזֵב אוֹתִי פִּתְאֹם

בִּזְרוֹעוֹתַי

אַתָּה חָבוּק וּמְשַׁקֵּר לִי

בִּזְרוֹעוֹתַי

אַתָּה מַשְׁאִיר אוֹתִי כָּל יוֹם

כְּמוֹ אִשָּׁה נְטוּשָׁה.