לוגו
בַּכּוֹס
מיקום ביצירה:
0%

המשורר:

הֵידָד, אַחִים, הֵידָד!

מַלְאוּ הַכּוֹסוֹת יָיִן!

בַּל עוֹד נֵשֵׁב בָּדָד

וּדְמָעוֹת עֲלֵי עָיִן.

תַּחַת גֶּפֶן וּתְאֵנָה

שֶׁבֶת אַחִים נֵשֵׁבָה,

וּלְשׁוֹנִי לָכֶם תְּרַנֵּנָה

עַל מַטְרֵד בַּת מַדְהֵבָה.

מקהלה:

לָךְ נִכְרה אָזְנָיִם,

עֵת כִּנּוֹר תָּעִירָה,

מִשִּירֵי צִיּוֹן וִירוּשָׁלָיִם

לָנוּ שִׁירָה, שׁירָה.

המשורר:

לַעֲזָאזֵל בַּת מַדְהֵבָה.

זִכְרוֹנָה עָבַר כַּפֶּלֶג –

וַאֲנִי זָקֵן, אִישׁ שֵׂיבָה,

וּשְׂעָרִי לָבָן מִשֶּׁלֶג.

יַיִן לִגְרוֹנִי יִשְׁתַּפֵּךְ;

עֵת יָבֹא בַּעֲצָמָי

כְּחֹמֶר-חוֹתָם אֶתְהַפֵּךְ,

אָשׁוּב לִימֵי עֲלוּמָי,

בִּימֵי עֲלוּמַי, בַּנֹּעַר,

תַּחַת רֹאשׁ הָאָמִיר

עָגַבְתִּי יְפַת תֹּאַר,

כְּמוֹ רַעֲיָתוֹ הַזָּמִיר.

מקהלה:

לַעֲזָאזֵל בַּת מַדְהֵבָה,

לָךְ נִכְרֶה אָזְנָיִם,

שִׁירָה, אִישׁ שֵׂיבָה,

לָנוּ מִשִׁירֵי יְרוּשָׁלָיִם.

המשורר:

הַבִּיטוּ פֹּה הָעֲרָבָה,

הַשְּפֵלָה רְאוּ שָׁמָּה;

לְפָנִים אֶרֶץ חֲרֵבָה

הָיְתָה, אֶרֶץ שְׁמָמָה,

חוֹחִים, חֲרוּלִים, קִמְשׁוֹנִים

בְּגַלֵּי חוֹל הִשְׂתָּרֵעוּ,

וּבְצִלָּם צִפְעוֹנִים

בֵּיצֵי אֶפְעֶה בִּקַּעוּ,

בָּדָד עמַד הַתָּמָר

לַמָּרוֹם שָׁת כַּפּוֹתָיו,

וּפֶרֶא אָדָם-עֲרָבִי

הֵפִיץ אֵימָה סְבִיבוֹתָיו,

פֶּתַע בָּאוּ הַחֲלוּצִים

מִבְּנֵי הַגּוֹלָה שָמָּה,

וּבְהַשְׂכֵּל יְדֵי חָרוּצִים

לִבְרָכָה הָפְכוּ הַשּׁמָמָה.

מקהלה:

נַפְשֵׁנוּ בָךְ רְתוּקָה,

רִגְשׁוֹתֵינוּ תְעוֹרֵרָה,

הַשּׁירָה מַה מְתוּקָה,

עוֹד הַפַּעַם זַמֵּרָה.

המשורר:

קַרְדֹּם, מַעֲצָד – שִׁלְטֵיהֶם

מַחֲרֵשָׁה הָיְתָה מָגִנָּם,

מַגָּל, חֶרְמֵשׁ – אֲזֵנֵיהֶם,

רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנָּם.

כֵּן בָּאוּ הַתָּרִים

מִמֶּרְחָק נָדוּ וְנָעוּ,

לְבֵין גוֹיִם זָרִים,

שְׂפָתָם לֹא שָׁמָעוּ,

בְּלִי לְבוּשׁ, בְּלִי לֶחֶם צַר

תַּחַת שׁוֹאָה הִתְגַּלְגָּלוּ…

עֵינַי רָאוּ וְלֹא זָר

הַצָּרוֹת אָז סָבָלוּ,

בְּכָל זֹאת לֹא נוֹאָשׁוּ

וְאָחוֹר לֹא סָרוּ.

בַּמַּחֲרֵשָׁה אֶרֶץ חָרָשׁוּ,

בַּמַּעְדֵּר אֲדָמָה עָדָרוּ,

בָּתִים בָּנוּ לִבְנֵיהֶם,

תִּפְאֶרֶת אָדָם-בַּיִת,

גְּדֵרוֹת גָדְרוּ לְעֶדְרֵיהֶם,

נָטְעוּ כֶרֶם זָיִת.

מקהלה:

נַפְשֵׁנוּ בָךְ רְתוּקָה,

רִגְשׁוֹתֵינוּ תְעוֹרֵרָה,

הַשּׁירָה מַה מְתוּקָה,

עוֹד הַפַּעַם זַמֵּרָה.

המשורר:

עַתָּה הַבִּיטוּ הָעֲרָבָה,

הַשּׁפֵלָה רְאוּ שָׁמָּה,

אֶרֶץ פּוֹרִיָּה וְנוֹשָׁבָה,

לְעֵמֶק נֶהְפְּכָה הָרָמָה.

בִּמְקוֹם לְפָנִים קִמְשׁוֹנִים

לָאָרֶץ שִׁלְּחוּ פֹארוֹתָם.

יַעַמְדוּ כְּרָמִים, אַלוֹנִים,

וּגְפָנִים יַצְהִירוּ בֵין שׁוּרוֹתָם.

בִּמְקוֹם לְפָנִים צִפְעוֹנִים

תַּחַת חָרוּל אָרָבוּ –

יַעַמְדוּ עַתָּה אַרְמוֹנִים

וּגְדֵרוֹת לָמּוֹ הֻצָּבוּ;

בִּמְקוֹם לְפָנִים טֹרַח

מִפַּחַד רִיב מִשְׁפָּחוֹת –

שָׁלוֹם יַעַבְרוּ אֹרַח

עַתָּה הוֹלְכֵי אֳרָחוֹת.

עוֹד תִּירְשׁוּ אַרְצְכֶם,

לִבְרָכָה בַּגּוֹיִם תִּשָּׁאֵרוּ,

אַךְ צְאוּ בְּעִקְבוֹת אֲבוֹתֵיכֶם

וְנוֹאָשׁ בַּל תֹּאמֵרוּ.

מַלְּאוּ יַיִן בַּגְּבִיעִים,

לְמֵרָחוֹק אֶשָׂא דֵּעָה,

פֹּה כְּאַבְנֵי מִלֻּאִים –

מֵאַפֵּי אֲבוֹתֵיכֶם זֵעָה.

עֲתִידוֹת אָחִישָׁה עֲלֵיכֶם,

גַּם יָמִים יְדַבֵּרוּ,

וַאֲשֶׁר סָבְלוּ אֲבוֹתֵיכֶם

לִבְנֵיכֶם נָא סַפֵּרוּ.

מקהלה:

נַפְשֵׁנוּ בָךְ רְתוּקָה,

רִגְשׁוֹתֵינוּ תְעוֹרֵרָה,

הַשּׁירָה מַה מְתוּקָה,

עוֹד הַפַּעַם זַמֵּרָה.