לחן: מרגלית צנעני

בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי

אֲנִי נוֹגַעַת

בָּאֶצְבָּעוֹת הָעֲצוּבוֹת שֶׁלְּךָ.

אַתָּה שָׁלֵם,

אֲבָל אֲנִי נִפְצַעַת

מִן הַחוֹמָה שֶׁצָּרָה עַל לִבְּךָ.

וְכָל הַזְּמַן הַזֶּה

אֲנִי יוֹדַעַת

שֶׁלֹּא תִּהְיֶה קָרוֹב, וְרַק כִּמְעַט.

מִכָּל הַשֶּׁפַע בּוֹ

אֲנִי טוֹבַעַת

אַתָּה רוֹצֶה כָּל כָּךְ, כָּל כָּךְ מְעַט.

בַּחוּץ רוֹאִים אוֹתִי,

אֲנִי זוֹרַחַת

עִם הַחִיּוּךְ וּפְנֵי הַנְּסִיכָה.

אֲבָל בִּפְנִים

לְבַד אֲנִי מֻנַּחַת,

שְׂמִיכָה חַמָּה עַכְשָׁו אֲנִי צְרִיכָה.

מָה אִתְּךָ, מָה אִתְּךָ –

לֵב בַּחֹרֶף הוּא לִבְּךָ.