לחן: אבי פרץ
כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
לִפְנֵי שֶׁאַתְּ הוֹלֶכֶת
בָּא לִי לְחַבֵּק אוֹתָךְ
חָזָק בְּכָל כֹּחִי.
וְלִלְחֹש בְּעֶצֶם
אֶת מִלַּת הַקֶּסֶם,
שֶׁאִם אֵדַע אוֹתָהּ
אַף פַּעַם לֹא תֵּלְכִי.
כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ
לִפְנֵי שֶׁאַתְּ נִרְדֶּמֶת
בָּא לִי לְהַגִּיד אֵיזֶה
מִשְׁפָּט בִּלְתִּי נִשְׁכָּח,
שֶׁיִּשְׁמֹר עָלַיִךְ
יְגָרֵשׁ צְלָלַיִךְ
וְזֶה מַה שֶּׁיּוֹצֵא:
“אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ”.
בַּיּוֹם שֶׁהִכַּרְתִּי אוֹתָךְ
פָּגַשְׁתִּי אֶת הַפַּחַד
וּמֵאָז אֲנִי כָּל יוֹם
חוֹשֵׁשׁ לְהִפָּרֵד.
מִי יַסְבִּיר עַד כַּמָּה,
מִי יַגִּיד לִי לָמָּה
בָּאַהֲבָה גּוֹבֵר
הַפַּחַד לְאַבֵּד.