לחן: חוה אלברשטיין

עוֹד יוֹם הִגִּיעַ לְקִצּוֹ

וְעוֹד שַׁבָּת עָבְרָה,

מָחָר יִהְיֶה יוֹתֵר בָּהִיר

הַשַּׁדְרָנִית אָמְרָה.

הָעֶרֶב שֶׁאָמוּר לִהְיוֹת

נָעִים וּמְלַטֵּף

רוֹבֵץ עָלַי כְּמוֹ הַר גָּדוֹל

מַכְבִּיד עַל הַכָּתֵף.

קוֹלוֹת עוֹלִים מִן הָרְחוֹב

אֶחָד אֶחָד אֶחָד,

וְרַק מִי שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע

חָסֵר לִי בִּמְיֻחָד.

וְקוֹל פְּנִימִי לוֹחֵשׁ אֵלַי

מִתַּת הַהַכָּרָה –

הָעֶצֶב שֶׁהִשְׁאַרְתָּ פֹּה,

גַּם הוּא צָרִיךְ חֶבְרָה.

אוּלַי אֶרְחַץ אֶת הַכֵּלִים

אַדְלִיק אֶת הַמְּנוֹרָה,

אוּלַי אֶשְׁתֶּה עוֹד כּוֹס קָפֶה

אֶרְאֶה אֶת הַסִּדְרָה.

אַחֲזִיר צִלְצוּל לְמִישֶׁהוּ

אוּלַי נִקְבַּע פְּגִישָׁה,

אוּלַי אֶהְיֶה יוֹתֵר בְּרוּרָה

אוּלַי פָּחוֹת תְּלוּשָׁה.

עוֹד יוֹם הִגִּיעַ לְקִצּוֹ

וְעוֹד שַׁבָּת עָבְרָה,

הָעֶצֶב שֶׁהִשְׁאַרְתָּ פֹּה

גַּם הוּא צָרִיךְ חֶבְרָה.