לחן: שמעון בוסקילה
עַל הַשַּׁחַר הַמַּפְצִיעַ בְּעֵינַיִךְ,
עַל הַלַּיְלָה הַשּׁוֹכֵב בָּהֶן לִישֹׁן
וְעַל שְׂפַת גּוּפֵךְ וְהַבָּעַת פָּנַיִךְ
כַּאֲשֶׁר אַתְּ מִשְׁתַּקֶּפֶת בַּחַלּוֹן.
אֶל הַשֶּׁקַע הֶחָמִים שֶׁבִּכְתֵפַיִךְ
מִתְגַּנֶּבֶת קֶרֶן שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנָה,
עַל הָרַעַד הַמַּרְקִיד אֶת עַפְעַפַּיִךְ
מִתְעַכֶּבֶת מְאֹהֶבֶת מַנְגִּינָה.
וַאֲנִי מַבִּיט וּמְבַקֵּשׁ עוֹד פַּעַם
שֶׁתִּהְיֶה לִי אֵיזוֹ דֶּרֶךְ לַעֲצֹר
וְלִשְׁמֹר לִי אֶת הַיֹּפִי וְהַנֹּעַם
וְאֶת כָּל הַטּוֹב שֶׁבָּא מִמֵּךְ לִנְצֹר.
כָּל כָּךְ קְסוּמָה
בְּכַף יָדֵךְ טְמוּנָה
פְּנִינָה שֶׁל טַעַם
וְרֶגֶשׁ וְחָכְמָה,
וְשׁוּב עָלַיִךְ
מִתְעַכֶּבֶת מַנְגִּינָה.