לחן: שלמה יידוב

סַפְּרִי לִי שׁוּב

אֶת הַסִּפּוּר עַל שְׁנֵינוּ

וְרֶגֶשׁ עַז

הָשִׁיבִי לִתְחִיָּה.

רַק אַתְּ יוֹדַעַת

מָה רוֹעֵד בֵּינֵינוּ

וּמַה חָזָק

מִכַּעַס וּדְחִיָּה.

סַפְּרִי לִי שׁוּב

סַפְּרִי לִי בִּדְחִיפוּת,

כְּאִלּוּ אֵין בִּכְלָל

סִפּוּר אַחֵר.

הַזְּמַן יִשְׁקֹט

עַל יַד הָעֲיֵפוּת,

גַּם הֵם אוּלַי

רוֹצִים לְהִזָּכֵר.

סַפְּרִי לִי שׁוּב

וּבְקוֹלֵךְ הַקְסִימִי,

כִּי לְקוֹלֵךְ אֵיכוּת

שֶׁל מַנְגִּינָה.

אִם לֹא הֵבַנְתְּ

אַתְּ עוֹד מְעַט תָּבִינִי,

אַתְּ בִּשְׁבִילִי

הַנֶּפֶשׁ הַקְּסוּמָה.

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה

דְּבָרִים עָבְרוּ בֵּינֵינוּ,

כָּל כָּךְ הַרְבֵּה

דְּבָרִים נוֹטִים לְהִשָּׁחֵק.

סַפְּרִי לִי שׁוּב

אֶת הַסִּפּוּר עַל שְׁנֵינוּ,

כְּאִלּוּ לֹא

נִסִּית לְהִתְרַחֵק.

הַאִם הָיִית?

הַאִם אִתָּךְ הָיִיתִי

כְּמוֹ שֶׁלֹּא הָיִיתִי מֵעוֹדִי?

כְּאִלּוּ רַק אִתָּךְ אֲנִי חָיִיתִי

וְאַחַר כָּךְ

נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי.