במקור – מלים ולחן: דון מקלין
בְּרֵאשִׁית הָיָה לֹא-כְלוּם –
רַק חֹשֶךְ וּדְמָמָה,
מִדְּבַר הָאֱלֹהִים בָּקַע
יְפִי הָאֲדָמָה.
מֵעַל לָעֲרוּצִים קֹרְצוּ
כּוֹכְבֵי יַהֲלוֹמִים,
בָּעֵשֶׂב הֶחָדָשׁ הוֹפִיעוּ
יְצוּרִים אִלְּמִים.
וְהָאָדָם הָיָה פְּרֻדָּה
בְּרֶצֶף הָאֵינְסוֹף,
שֶׁאֱלֹהִים בְּחָכְמָתוֹ
שָׁמַר אוֹתָהּ לַסּוֹף.
הִתְעַצַּמְנוּ מֵאָז
הִתְעַצַּמְנוּ מֵאָז
וְכָבַשְׁנוּ כִּסֵּא וְגַם נֵזֶר.
הִתְעַצַּמְנוּ מֵאָז
לִילָדֵינוּ בִּלְבַד,
רַק לָהֶם לֹא הָיִינוּ לְעֵזֶר.
הֶהָרִים קִבְּלוּ צוּרָה
וְכָךְ הָעֲמָקִים
וּנְהָרוֹת פִּלְּסוּ דַּרְכָּם
בַּחֲרִיצַת סַכִּין.
גַּלֵּי גֵּאוּת הָיוּ אֶת לֵב
הָאָרֶץ מְפַלְּחִים
קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁתַּבְּרוּ
אֶל בֹּהַק מִשְׁטָחִים.
וְשִׁיר חַיִּים פָּרַץ
כְּמוֹ הִימְנוֹן וּכְמוֹ מָחוֹל,
טִפָּה שֶׁל דָּם נָפְלָה אֵי שָׁם
הִכְתִּימָה אֶת הַחוֹל.
וּנְשָׁרִים דָּאוּ מֵעַל
הַגָּן הַמְבֹרָךְ,
טִפַּת הַדָּם הָפְכָה אָדָם
כְּעֵץ חַיִּים צָמַח.
בְּגֹדֶל בְּדִידוּתוֹ
צַלְעוֹ חָרְגָה מֵעַצְמוֹתָיו,
עֻצְּבָה לִהְיוֹת לוֹ לְבַת זוּג
מֻשְׁלֶמֶת בְּכָל תָּו.
וְעֵץ הַדַּעַת כָּךְ הֻדְגַּשׁ
אָסוּר לְמַאֲכָל.
בְּגַן הָעֵדֶן הַנָּחָשׁ
לְרַגְלֵיהֶם זָחַל.
עֵץ הַדַּעַת – מָוֶת בּוֹ
בּוֹ חַיֵּיכֶם תְּלוּיִים!
אִכְלוּ אִכְלוּ, לָחַשׁ נָחָשׁ,
הֱיוּ כֵּאלֹהִים.
אִכְלוּ אִכְלוּ מִפְּרִי הָעֵץ
טִרְפוּ אוֹתוֹ עַד תֹּם,
עַד שֶׁתָּבִינוּ מַהוּ טַעַם
כֹּחַ וְשִׁלְטוֹן.
אָבַד לָנוּ אוֹתוֹ הַגָּן
אֲשֶׁר אִבְּדוּ שְׁנֵיהֶם,
אָבוֹת קוֹבְעִים אֶת הַמְּחִיר
שֶׁמְּשַׁלְּמִים בְּנֵיהֶם.
הִתְעַצַּמְנוּ מֵאָז
הִתְעַצַּמְנוּ מֵאָז
וְכָבַשְׁנוּ כִּסֵּא וְגַם נֵזֶר.
הִתְעַצַּמְנוּ מֵאָז
לִילָדֵינוּ בִּלְבַד,
רַק לָהֶם לֹא הָיִינוּ לְעֵזֶר.