לחן: נחום היימן

תְּמוּנָה שֶׁחוֹזֶרֶת אֵלַי שׁוּב וָשׁוּב –

הִנֵּה הוּא עָרְפְּךָ הַמִּתְרַחֵק.

הַשִּׁיר שֶׁהִשְׁאַרְתָּ יָפֶה וְעָצוּב –

הוּא לֹא נוֹתֵן לָאַהֲבָה לְהִמָּחֵק.

נִדְמֶה לִי

שֶׁאִם רַק אוֹשִׁיט אֶת יָדִי

אוּכַל לְהַחְזִיר אֶת פָּנֶיךָ.

אִם אוֹשִׁיט אֶת יָדִי

אֶגַּע בְּךָ

וְשׁוּב אֶמְצָא בְּתוֹךְ לִבִּי

מַה שֶּׁאַתָּה רָאִיתָ בִּי.

אֶגַּע בְּךָ

אִם אוֹשִׁיט אֶת יָדִי.

כְּמוֹ מַיִם שְׁקֵטִים עֲמֻקִּים עֲמֻקִּים

בָּהֶם נֶאֱסָפִים הַנְּהָרוֹת.

כְּמוֹ מַיִם שְׁקֵטִים שֶׁבְּרֹךְ מְחַבְּקִים

אַתָּה הָיִיתָ לִי בְּתֹם הַסְּעָרוֹת.

הָיוּ סְעָרוֹת

שֶׁמָּשְׁכוּ אֶת כֻּלִּי

וְלֹא פַּעַם נִסְחַפְתִּי בַּזֶּרֶם.

אַךְ בְּסֵתֶר לִבִּי

יָדַעְתִּי כִּי

אִם רַק אַפְנֶה אֶת מַבָּטִי

תָּמִיד אֶרְאֶה אוֹתְךָ אִתִּי.

אֶרְאֶה אוֹתְךָ

אִם אַפְנֶה מַבָּטִי.

תְּמוּנָה שֶׁחוֹזֶרֶת אֵלַי שׁוּב וָשׁוּב –

הִנֵּה הוּא עָרְפְּךָ הַמִּתְרַחֵק.

הִשְׁאַרְתָּ לִי שִׁיר חֲרִישִׁי וְעָצוּב –

הוּא לֹא מַרְשֶׁה לָאַהֲבָה לְהִמָּחֵק.

נִדְמֶה לִי

שֶׁאִם רַק אֹמַר עוֹד מִלָּה

אוּכַל לְהַחֲזִיר אֶת חַיֶּיךָ.

אִם אֹמַר עוֹד מִלָּה

אֶגַּע בְּךָ.

חַכֵּה חַכֵּה, אַל תְּמַהֵר,

עוֹד לֹא הִסְפַּקְנוּ לְדַבֵּר…