מָתַי אָבַד לִי הֵד קוֹלִי וְהוּא תָּלוּי בְּהֵד מִזּוּלָתִי,

שֶׁכְּמוֹ נוּרָה גּוֹסֶסֶת, מְהַבְהֶבֶת, כָּבָה-נִדְלֶקֶת,

מְעַמְעֶמֶת עַד כְּלוֹתָהּ,

גַּם לְהֵד קוֹלִי, חָבוּי עַד שֶׁיֶּחְפַּץ בְּמַעֲמַקֵּי הַבְּאֵר,

עִם לִבְלוּבִי הָיְתָה עֶדְנָה וְהוּא נוֹהֵר, שׁוֹקֵק,

פּוֹעֵם לְצִיּוּצִים שֶׁל לֵב סְחַרְחַר, שִׁכּוֹר מֵאַהֲבָה,

הֵד בַּיְשָׁן, אִלֵּם, הֵד נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים,

הֵד רָדוּף תּוּגָה שֶׁלְּעוֹלָם אֵינָהּ כָּבָה

גַּם כְּשֶׁדֶּלֶק הַבְּעֵרָה נִשְׂרָף

וְהֵד הַקּוֹל, תָּלוּי בַּזָּר וּבָאַחֵר,

חָדֵל לִינֹק מִמֵּי הַתְּהוֹם שֶׁל הַבְּאֵר

וְהוּא נוֹתָר תָּלוּי עַל הַבְּלִי-מָה

עָטוּף בִּתְעוּקַת דְּמָמָה.

אֵל נָא, הוֹשַׁע נָא לָהּ,

הָשֵׁב לָהּ הֵד קוֹלָהּ הַתָּם שֶׁמִּשֶּׁכְּבָר,

לָבוֹא חֶמְלַת עֶדְנָה, וְלוּ מֵאֲפֶלְיָה.