נִבְלַמְתִּי בְּרֶגַע הָאֱמֶת וְיָדַעְתִּי כִּי הוּא רֶגַע-הָאֱמֶת כָּעֵת,

כְּשֶׁהַדֶּרֶךְ הִגִּיעָה אֶל קִצָּהּ וְנוֹתַרְתִּי תְּקוּעָה בַּבּוּעָה,

וְהַשְּׁאֵלָה אִם לְהַמְשִׁיךְ בַּקְּטַנָּה וּלְבוֹסֵס בַּבִּצָּה תּוֹךְ שֵׁנָה

– מָה שֶׁנִּקְרָא לִהְיוֹת – אוֹ לָלֶכֶת בְּגָדוֹל וְלַחְדֹּל.

שֵׂרַכְתִּי אֶת רַגְלַי עוֹד צַעַד

לְהַשְׁהוֹת אֶת טַלְטֵלַת הַיְּקִיצָה

מִבְּרֵרַת הֶעָתִיד שֶׁנֶּחְסְמָה

וְהֶאֱמַנְתִּי כִּי אֶחְיֶה עִמָּהּ תָּמִיד

אֲפִלּוּ לֹא תִּשְׂרֹד אֶת הַבְּלַאי,

וְהַהֶסְתֵּר שֶׁבָּרָא הַמּוֹחַ יִסָּדֵק מִכֹּחַ מוּעֶקֶת הַלֵּב

שֶׁנֶּחְמַץ מִכָּל שֶׁהֻחְמַץ וְחָזַר וְהֻחְמַץ

וְחָזַר בָּרֶגַע הַמֻּדָּר הַמִּסְתַּתֵּר בֵּין שִׁיטֵי הַיָּמִים,

רֵיקִים, חֲלוּלִים, מִתְחַזִּים,

רֶגַע הָאֱמֶת שֶׁמִּתְנַצְנֵץ כָּעֵת מִתּוֹךְ הַמְּהוּמָה,

הָרֶגַע הַמְּתַעְתֵּעַ הַבָּא בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה,

בְּגַעְגּוּעִים עַזִּים,

בְּרֶגַע הַדְּעִיכָה

אַתָּה יוֹדֵעַ, יוֹדֵעַ,

עַד כַּמָּה אָהַבְתָּ אֶת רֵעֲךָ בְּכָל מְאֹדֶךָ.