הַאִם יִהְיֶה בָּהּ הַכּוֹחַ לְבָרֵךְ עַל הַפְּגִיעָה,

הָעֶלְבּוֹן, לֵב צוֹרֵחַ מִצְּלִיפוֹת כְּאֵב,

שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם

– צָלַחְתִּי אֶת הַיּוֹם, הִיא נוֹשֶׁמֶת לִרְוָחָה –

זֶה מָה שֶׁנִּקְרָא לִהְיוֹת,

וְלֹא שֶׁמֶן הַמֹּר שֶׁל הַנַּחַת,

לֹא בְּרַק הַשִּׂמְחָה הַחוֹלֵף,

לֹא אֱמוּנַת הַכָּזָב בְּאשֶׁר חוֹמֵק.

הַאִם יִמָּצֵא בָּהּ הַכּוֹחַ לְבָרֵךְ עַל כָּל שֶׁקָּרָה,

עַל הַטּוֹב, אַךְ גַּם (חָלִילָה) עַל הָרַע,

וּלְהַמְשִׁיךְ לְתַקֵּן?

מֵאֵיפֹה? מִמָּה?

לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ? לְבַקֵּשׁ אַרְכָּה?

לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה וּלְהַמְשִׁיךְ לְתַקֵּן?