הֵיטֵב חָרָה לִי כְּשֶׁגְּבָרִים זָרִים

בְּכוֹבְעֵי פְּלָדָה וּמִשְׁקְפֵי מָגֵן (פַּחָחִים? רוֹפְאִים?),

כִּוְּנוּ פְּרוֹזֶ’קְטוֹר אֶל עֵינַי,

וְעוֹד אֲנִי תּוֹהָה אִם טוֹב הַמָּקוֹם הַזֶּה אוֹ רַע,

הֶחְזִירוּנִי בְּטִלְטוּל סוֹחֵף אֶל עוֹלַם הַהַכָּרָה.

וּמִי הָאִישׁ מֵהָרַכֶּבֶת, בְּסַרְבָּל וּמִזְוָדָה חוּמָה בַּיָּד,

תָּהִיתִי בְּעוֹדִי שׁוֹכֶבֶת לְלֹא נִיעַ כִּבְסַד

וְלִבִּי אוֹמֵר לִי כִּי חוֹרְשִׁים לִי רַע,

וַהֲרֵי בַּחֲלוֹם הַמִּיתָה נֶחְזָה אֵלַי מָשִׁיחַ בֶּן-יוֹסֵף

וְהוּא אִישׁ בְּשׂוֹרָה!

וְהַאִם בְּהֵחָשְׁבִי חַיָּה וְזִכְרוֹנִי צָפַן תְּמוּנוֹת,

צְלָלִים הַמְּהַלְּכִים בַּגַּן,

צָפָה דְּמוּיוֹת, הַדְמָיוֹת נָמוֹת –

סִימָן שֶׁהָיִיתִי כָּאן?

וְכָעֵת, כְּשֶׁאֲנִי מֵתָה-חַיָּה,

חַפָּה מֵהֲזָיוֹת, מִמִּלִּים, מִמַּרְאוֹת,

הַאִם אֲהוּבִי חוֹלֵם מַרְאוֹת מֵעֵבֶר לַהֱיוֹת?

הַאִם הוּא רוֹאֶה קוֹלוֹת?

וּכְשֶׁנִּמְחָק כָּלִיל הַזִּכָּרוֹן,

מִמָּה נִשְׁזֶרֶת הַזֶּהוּת? מִמָּה נִימֵי הַחֶזְיוֹנוֹת?

הִזְדַּהֵר נָא אֵלַי מִמָּקוֹם שֶׁהִנְּךָ,

עוֹד מְעַט-קָט וַאֲנִי אִתְּךָ