פְּגִישָׁה בְּבֹקֶר חַג בְּגִנַּת בֵּית קָפֶה אָפְנָתִי,

לֹא עָמוּס בִּמְיֻחָד,

וְהַקּוֹלוֹת סָבִיב, בְּזוּגוֹת אוֹ חֲבוּרוֹת,

פִּטְפּוּטֵי מֶלֶל, הֲמֻלַּת אֲבָנִים מִתְגַּלְגְּלוֹת כִּבְלִיל שָׂפָה זָרָה,

מְהַסִּים אֶת הַבָּאוֹת לַהֲרֹג אֶת זְמַנָּן

בְּחֶבְרָה סְתָמִית, מִקְרִית, צְפוּיָה,

בְּתִקְוָה קְלוּשָׁה

לְהַבְקִיעַ סֶדֶק בַּשִּׂיחָה הַמְּשֻׁחְזֶרֶת לַעֲיֵפָה עִם בַּת דּוֹרָן,

לְהָסִיחַ בִּבְלִי דַּעַת אֶת הָרוֹבֵץ בֵּין קִפּוּלֵי לִבָּן

כְּשֶׁהֵן כּוֹרְעוֹת בֵּין קִירוֹת בֵּיתָן, לְבַדָּן,

יָדַיִם רוֹטְטוֹת נוֹבְרוֹת בֵּין סְמַרְטוּטִים בְּרֵיחַ קָרָמֶל וְעֹבֶשׁ

שֶׁהַזְּמַן קָבַר,

מִסְמָכִים קְמוּטִים, מִכְתָּבִים מַצְהִיבִים, שִׂפְתוֹנִים יְבֵשִׁים,

מִסְתְּרֵי זִכְרוֹנוֹת,

מְגַשְּׁשׁוֹת בְּחִיל וּרְעָדָה, נוֹגְעוֹת-לֹא-נוֹגְעוֹת

בִּקְצֵה הֲזָיָה עַתִּיקָה.

אַהֲבָה?

אַיֶּלֶת פֶּרֶא מְאֻלֶּפֶת שֶׁרוֹבֶצֶת רְדוּמָה בְּקַרְקָעִית הַמּוּעָקָה?

חֲבֶרְתִּי מְבַקֶּשֶׁת שֶׁאָשִׁיר לָהּ שִׁיר מִפַּעַם

וְשַׁרְתִּי “הַכְנִיסִינִי”,

וּכְדֵי לְהָכִיל אֶת הָאֲנִי הַמִּסְתַּתֵּר בַּשִּׁיר,

אֲנִי מוֹחֶקֶת וּמְשַׁנָּה פֹּה שׁוּרָה, שָׁם מִלָּה:

“אוֹמְרִים אֲנִי יֵשׁ בָּעוֹלָם, מִי אֲנִי?”

אֲנִי שָׁרָה.

וַחֲבֶרְתִּי קוֹרֵאת: “יֵשׁ!”

וּבְעוֹדִי תּוֹהָה: “אֲנִי? אֲנִי?”

הִיא צוֹחֶקֶת: “כֵּן!”

וְהֶאֱמַנְתִּי לָהּ.