לְפֶתַע, כְּשֶׁהָרֶכֶב נֶעֱצַר לִפְנֵי רַמְזוֹר,
רָאִיתִי אֶת אֶלְדָּד עוֹמֵד עַל מִדְרָכָה,
אָרֹךְ, רָזֶה, כִּמְעַט שָׁקוּף,
בִּמְעִיל גֶּשֶׁם פּוֹלָנִי יָשָׁן,
וְהוּא כְּנִצּוֹל רָדוּף בּוֹרֵחַ מִצִּלּוֹ,
בּוֹהֶה נָבוֹךְ נִכְחוֹ.
הָיָה זֶה יוֹם הֻלַּדְתּוֹ וְקָרָאתִי אֶלְדָּד! אֶלְדָּד!
(אֵיזֶה מַזָּל שֶׁשָּׂרַד),
אַךְ קְרִיאָתִי נִבְלְמָה בְּאִבָּהּ, כְּשֶׁהִבְחִין בִּי וּבְאָבִיו
וְעוֹד עִמָּנוּ אִישׁ עִתִּי,
וְחָצָה בְּרִיצָה אֶת הַכְּבִישׁ
(הוֹדֵף אֵיזֶה קָשִׁישׁ וְכִמְעַט הִפִּילוֹ),
וְנֶעֱלַם בְּסִמְטָה אֲפֵלָה בְּטֶרֶם נֶהֶגְתָה בֵּינֵינוּ מִלָּה.
קָפַצְנוּ מֵהָרֶכֶב וְרַצְנוּ לְהַשִּׂיגוֹ (הֲלֹא זֶה יוֹם חַגּוֹ),
אַךְ כְּשֶׁהֵגִיחַ מִן הַמַּחֲבוֹא נוֹפֵף נֶגְדֵּנוּ בְּמַקְּלוֹ.
עָמַדְנוּ דּוֹמְמִים מוּלוֹ
בְּעוֹד חַרְבּוֹ הַמִּתְהַפֶּכֶת חוֹתֶכֶת אֶת צִלּוֹ,
אַךְ הָאִישׁ הָעִתִּי אָחַז בְּלַהֲבָהּ וְעָבַר וְלֹא נִפְגַּע,
וְנָגַע בְּיָדוֹ וְרָכַן אֵלָיו כְּמַמְתִּיק עִמּוֹ סוֹד,
וְאַחַר הֵנִיחַ אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁוֹ וְקָרָא:
לֵךְ בְּרַח! אַתָּה חָפְשִׁי!
וְחָזַר וְהֵנִיחַ אֶת יָדָיו עַל רֹאשׁי
לְהָגֵן עָלַי מֵחֵרוּתוֹ שֶׁל בְּנִי וּמִיֵּאוּשִׁי.
הִמְשַׁכְתִּי לִקְרֹא אֶלְדָּד בְּנִי, בְּנִי אֶלְדָּד!
עַד כִּי קוֹלִי נִבְלַע,
אַךְ קִינָתִי שֶׁנִּשְּׂאָה עַל כַּנְפֵי הַתְּפִלָּה
לְעוֹלָם לֹא כָּלָה,
וְהִיא נוֹדֶדֶת, מָרַת לֵב, חַסְרַת מְנוּחָה,
הַרְחֵק אֶל מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַקְּלָלָה וְהַבְּרָכָה.