עוֹנָה אַחַת הָלְכָה וּבָאָה עוֹד עוֹנָה, וְהַתֻּכִּיָּה שֶׁשְּׁמָהּ סוֹפִיָה

דִּדְּתָה עֲדַיִן בִּכְלוּבָה טַק-טַק וְהוֹפּ הוֹפּ, מִפִּנָּה לְפִנָּה,

נוֹצוֹתֶיהָ הַלּוֹהֲטוֹת דֵּהוֹת וּמַאֲפִירוֹת וְהִיא נֶחְשְׁבָה בּוֹגֶרֶת,

בְּשֵׁלָה, כִּמְעַט זְקֵנָה, אַךְ כּוֹחָהּ הַדִּבּוּרִי שָׂרַד אַף הִשְׁתַּכְלֵל

וְהִיא עוֹד דִּקְלְמָה בִּצְרוֹר אֶחָד, בְּלִי לְהִתְבַּלְבֵּל,

אֶת נְאוּם הַתֻּכִּי מֵהַבּוּנְקֶר שֶׁל צֶ’רְצִ’יל:

“פָאק דִי בְּלָדִי ווֹר אֶנְד פָאק הִיטְלֶר!”

הִיא נִכְּשָׁה בַּגִּנָּה עֲשָׂבִים שׁוֹטִים, פָּלְתָה כִּנִּים מֵרָאשֵׁי יְלָדִים,

לִהֲטָה בְּחוּטִים, חִיְּגָה בַּנַּיָּד,

שָׁרָה וְחִלְּלָה וְצִטְּטָה אֶת אֲדוֹנָהּ מוּלוֹ, בְּקוֹלוֹ,

וּפִטְפְּטָה, פִּטְפְּטָה, כְּמוֹ אִם תַּפְסִיק תִּתְפַּגֵּר.

יוֹם אֶחָד הִכְנִיס בְּעָלֶיהָ אִשָּׁה זָרָה לְבֵיתוֹ, שֶׁשָּׂנְאָה אֶת הַתֻּכִּיָּה,

וְהֵיטֵב חָרָה לַצִּפּוֹר כְּשֶׁבְּעָלֶיהָ הִתְגַּפֵּף עִם הַזָּרָה בְּנוֹכְחוּתָהּ.

הִיא נֶעֶשְׂתָה מָרַת-נֶפֶשׁ, מַרְדָנִית, לֹא מְשַׁעֲשַׁעַת וְלֹא מְצַיֶּתֶת,

שׂוֹרֶטֶת וְצוֹוַחַת וּבוֹעֶטֶת וְהוֹרֶסֶת כָּל חֵפֶץ וּבֶגֶד שֶׁנִּקְרָה עַל דַּרְכָּהּ.

לְאַט-לְאַט אִבְּדָה אֶת תַּאֲבוֹנָהּ וְהִסְתַּגְּרָה בִּכְלוּבָהּ,

וּכְשֶׁנִּסּוּ לְפַיְּסָהּ בִּדְבַר חִבָּה, גָּבַר כַּעֲסָהּ וְהָיְתָה כְּלֹא שׁוֹמַעַת.

עִם רֶדֶת הָעֶרֶב כִּנְּסָה רֹאשָׁהּ בֵּין נוֹצוֹתֶיהָ וְשָׁקְעָה בְּתוּגָה מְעִיקָה

וְיֵשׁ שֶׁרָאוּ אוֹתָהּ דּוֹמַעַת.

וּפַעַם, כְּשֶׁנּוֹתְרָה לְבַדָּה עִם הַזָּרָה, הִתְנַפְּלָה עָלֶיהָ בְּקִנְאָתָהּ

וְנִקְּרָה אֶת עֵינָהּ.

אַךְ עוֹרֵךְ הַדִּין הוֹכִיחַ שֶׁהָיָה זֶה בִּשְׁגָגָה,

וְהַצִּפּוֹר, שֶׁהִצְחִיקָה אֶת כֻּלָּם כְּשֶׁחִקְּתָה אֶת קִלְלוֹת יְרִיבָתָהּ,

נִצְּלָה מֵהֲרִיגָה.

חֳדָשִׁים אֲחָדִים חַי בְּעָלֶיהָ בְּגַפּוֹ וְרַק סוֹפִיָה עִמּוֹ,

וְהוּא שָׁמַר לָהּ אֱמוּנִים כְּאִלּוּ הִיא אִשְׁתּוֹ.

מִי יוֹדֵעַ נֶפֶשׁ תֻּכִּים! אַךְ אַהֲבַת סוֹפִיָה לִבְעָלֶיהָ

הָיְתָה תּוֹבְעָנִית מִכָּל אַהֲבַת אִשָּׁה,

וְהוּא, דַּעְתָּן וְעִקֵּשׁ מִטִּבְעוֹ, שֶׁלֹּא סָבַל מָרוּת,

נָהַג בַּצִּפּוֹר כַּחֲמוֹר טִפֵּשׁ, וּמֵאָז נִקְּרָה אֶת עֵין יְרִיבָתָהּ

לֹא הִכְנִיס הַבַּיְתָה שׁוּם אָדָם שֶׁאֵינוֹ לְרוּחָהּ,

אוֹ אִשָּׁה שֶׁאֵינָהּ בַּת מִשְׁפָּחָה.

הוּא פָּרַשׂ אֶת זְרוֹעוֹתָיו וְסוֹפִיָה הִתְעוֹפְפָה אֵלָיו בְּחֶדְוָה

וְהוּא אִמְּצָהּ אֶל לִבּוֹ, הִתְלַטֵּף וְהִתְנַשֵּׁק וְהִתְלַחֵשׁ עִמָּהּ,

וְהִכְרִיז בְּגַאֲוָה שֶׁסּוֹפִיָה הִיא אֲהוּבָתוֹ הַיְּחִידָה

וְאֵין יְצוּר בָּעוֹלָם הַקָּרוֹב לְלִבּוֹ כְּמוֹתָהּ.

לְאַט-לְאַט אִבֵּד אֶת שְׁפִיּוּתוֹ,

דִּמָּה שֶׁהוּא צִפּוֹר וְהִרְכִּיב לְעַצְמוֹ מַקּוֹר,

בָּנָה כְּלוּב עֲנָק וְהִסְתַּגֵּר עִם סוֹפִיָה שָׁם,

לֹא עָנָה לַטֵּלֵפוֹן אוֹ לַדֶּלֶת, וּכְשֶׁפָּרְצוּ בְּכוֹחַ לְבֵיתוֹ,

גִּלּוּ אוֹתוֹ עָרֹם, מְנֻקָּר בְּכָל גּוּפוֹ, וְסוֹפִיָה חֲנוּקָה בְּחֵיקוֹ.