מָה לוֹ שׁוֹטֶה, הֲלוּם הַפְתָּעָה

מֵעוֹד מַהֲלוּמָה שֶׁלּוֹ, שֶׁלָּהּ,

מַרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ כִּבְתוּלָה חוֹסָה

הַנּוֹשֵׂאת בְּשִׁפְלוּת גַּחֲמַת גְּבִרְתָּהּ,

אוֹ עוֹטֶה אֲרֶשֶׁת בּוֹטָה

לְהָשִׁיב לָעוֹלֵב בּוֹ כְּמוֹתוֹ,

וְיוֹרֶה לְכָל עֵבֶר חִצִּים מֻרְעָלִים

אַךְ מַחְטִיא אֶת לֵב קִנֵּי הַשְּׁרָצִים.

וּכְכַלָּה חֲסוּדָה בִּכְפָפוֹת שֶׁל סָטֶן

הוּא נֶחְפָּז לְמַתֵּן,

וּבְעוֹדוֹ מִתְנַצֵּל בְּוִדּוּי מְלֻטָּף,

מִתְפַּלֵּשׁ בֶּעָפָר לְבַכּוֹת אֶת חַיָּיו.

וְהַצּוֹפֶה מִן הַצַּד, חָכָם בְּעֵינֵי עַצְמוֹ,

אֵיךְ לֹא יִרְאֶנּוּ חָרֵד מִצִּלּוֹ,

דָּמוֹ בְּצִפּוֹר נַפְשׁוֹ,

כְּשֶׁהוּא מַכֶּה עַל חֶטְאוֹ

וְזוֹעֵק מָרָה עַל גּוֹרָלוֹ?