1    🔗

בחודש זה ראו עיני האדם בפעם האחרונה את הירח כפי שהוא נראה מאז בריאת העולם. החל מן המולד הבא כבר יהיה זה ירח אשר רגלי אדם דרכו על אדמתו.

ובתוך לוח הביקורים והפגישות של נשיא ארצות־הברית, למשל, כבר הוקצה זמן בחודש הבא ל“קבלת־פנים לחוזרים מן הירח”.

ויש, כידוע, ביקורים שהוקדמו לרגל ענין זה וביקורים שנידחו לאחריו וכך עומד סעיף זה כשהוא כבר משולב בתוך ההווי.

אמנם כן, גם לאחר מכן עוד יוכל אדם לחיות חיים שלמים ולא לבקר אפילו פעם אחת ב“ים השלווה” או לטפס במורדות המכתשים הירחיים. יהיו, כמובן, חוגי עילית חברתית אשר אנשיה יוכלו לומר מפעם לפעם, כבדרך אגב, “זה עתה חזרתי מחוץ־לארץ” (כלומר, מחוץ לכדור־הארץ), אך עוד שנים רבות תהיה זו, כנראה, חברה מצומצמת.

עוד ימים רבים יוסיף הירח להאיר כקדם ללא כל שינוי, אך העולם שיואר בו כבר יהיה עולם אחר.

2    🔗

הכוח שיטיס את חללית אפולו־11 יהיה לא רק כוחם של מנועי הסילון. חלק רב בטיסה הזאת יש, כידוע, לכוחה של המדיניות העולמית ושל התחרות הבינגושית.

אך גם זה עוד אינו כל החשבון כולו.

שכן שותפים עיקריים למיבצע־אפולו זה הם, כמובן, קופרניקוס וגליליאו וניוּטון ואותם הוברי שמים בבליים ואשוריים אשר השקיפו השמימה מראש מגדליהם וחישבו מועדי הלבנה וערכו טבלות מהלך כוכבי־הלכת וגלגל המזלות.

אגב, גם אותם אסטרולוגים בבליים ואשוריים צפו בכוכבים לא רק כדי להגדיל תורה אלא גם בהתכוונות מפורשת למדיניות הבינלאומית ועניניה, שכן אחד “התמריצים” שעוררום לעשות לילות כימים על מגדלי התצפית היה הצורך לנבא סיכויי מסעות מדיניים ומלחמתיים של מלכי אשור ובבל במלחמה הקרה עם גוש הממלכות של ארץ־היאור.

חישובים מדיניים אלה נשכחו. נשארו לוחות־החימר של חישוב ליקויי חמה ולבנה ותנועות גלגליהם.

עכשיו אומרים כי אנשי אפולו־11 יטלו עמהם אל הירה את הדגל האמריקני להשאירו שם לעדוּת. זכות זו מגיעה להם לאמריקנים הללו. אין כל ספק. אך דומה כי יפה היו עושים אילו לקחו עמהם, במסעם זה, גם לוח־חימר קטן, בן חמשת אלפים שנים, לוח שמהלך הלבנה ומועדיה חרות בו בכתב־יתידות עתיק, להניח גם אותו על אדמת הירח, שי ל“מלכּת השמים” אישתר מאת ראשוני שוחריה.

3    🔗

המכשירים החדשים, פרי הישגי הטכנולוגיה האדירה, מזכים אותנו בצילומים שרק בטעות אנו סבורים כי הננו תופסים את משמעותם.

אנו רואים את הבאקטריה ואת הווירוס המצולמים במיקרוסקופ האֶלקטרוני. אנו רואים בענקי־טלסקופים את הגאלאכּסיות, אשר האור יצא מהן בדרכו אלינו לעת היברא כדור־הארץ. אנו רואים את עקבות החלקיק האטומי, אשר משך זמן קיומו חלק המיליון של השניה.

ואף־על־פי־כן דומה כי המשוּנה מכל המראות הללו הוא צילום כדור־הארץ מן החלל החיצון.

צילום זה גורם לך כמעט תחושת נקע בצוואר. כאילו יצאת מתוך עצמך ואתה מסתכל בך מן הצד.

4    🔗

הריב בין הקוסמוגוניה החדשה של קופרניקוס וגאליליאו ובין הכנסיה הנוצרית לא היה רק ענין של היחלצות ההגמונים נגד הפגיעה בפשוטו של מקרא אשר לפיו הארץ לעולם עומדת והשמש, אשר עליו נאמר “שמש בגבעון דום”, הוא ההולך וסובב. הריב היה נטוש, כביכול, גם על כבוד האדם ומקומו בתוך הבריאה ומבחינה זו יש דמיון רב בין עמדת הוואתיקאן דאז ובין עמדת הכנסיה האדומה בברית־המועצות, בימים שבהם נידונו תורות מדעיות לשבט או לחסד לפי היותן “אופיטימיסטיות” או “פסימיסטיות” ו“דקאדנטיות”. כך, למשל, המחלוקת המפורסמת בענין תורת התורשה, שהוכרעה על־ידי האקדמיה־הרוסית־למדעים לטובת ליסנקו, בהסתמכות על ציטטים מכתבי סטאלין, בניגוד לתורה “הריאקציונית” של המערב.

תורת ליסנקו טענה, כידוע, על סמך נסיונות־הרכבה מסויימים שאפשר “לשפר” זני צמחים על־ידי הקניית תכונות שתיהפכנה לחלק ממנגנון התורשה, דבר שהתקשר יפה עם ההשקפה הרשמית על “האדם הסובייטי” העתיד להיווצר בהדרכת הוועד המרכזי של המפלגה ו“מהנדסי־הנשמות”.

יש לשער, במידה רבה של ודאות, כי אילו שלטו בריה וז’דאנוב בימיו של קופרניקוס לא היתה תורתו מבקיעה אלא לאחר מאות בשנים ואף זאת לא בכוחה היא אלא בכוח איזו ועידה־עשרים. מסתבר כי עד אז היו גם כמה וכמה מבין מתקדמים שלנו טוענים, בשם כוחות־המחר, כי הארץ היא שטוחה והשמש מסתובבת מסביב לה.

אגב, בימים שבהם למד קופרניקוס באוניברסיטה של קראקוב את הקוסמוגוניה העתיקה של תלמי, גילה קולומבּוס את אמריקה.

5    🔗

בשבוע זה ביקר בישראל טייס אפולו־7, וולטר שירה.

הוא סייר בסיני, העפיל אל סנטה־קתרינה, וכשנתכבד ברכיבה על גמל, אמר:

“שלוש פעמים כבר רכבתי בספינת־חלל, אך זו לי פעם ראשונה שאני רוכב על ספינת־המדבר”.

כך אמר ואותה שעה נשא הגמל ראשו והשקיף על סביבותיו בגאון ובסיפוק על שאמריקני זה, אשר ידע עד כה, כבן לארץ מתפתחת, רק כלי־רכב פרימיטיביים כספינות־חלל, הגיע עכשיו אל דבשתו של כלי־רכב מורכב ומסובך הרבה יותר.

כן, מורכב ומשוכלל יותר, שהרי ברור כי רבבות חלקיה העדינים והמסובכים של החללית ומכשירי הניווט והקשר והדחף שלה, אינם אלא בבואה קלושה וחיוורת לעומת פלאי סבכי המכשירים וחוטי־הקשר המכונסים בתוך קופסת גולגלתו הזעירה של הגמל.

אותה קופסת־מכשירים הופכת את הגמל לספינה רואה ושומעת ויודעת ובעלת אופי ורצון, לעומת החללית שאינה שומעת ואינה רואה ואינה יודעת.

חידת ההבדל בין שני כלי־רכב אלה נסתרת מאחורי אותו רגע נעלם שבו החלה פרודת חומר דביק, באחת הימות שבעולם, לנוע מכוח רצונה שלה.

טועה מי שסבור שהמדעים מתיימרים לפענח את חידת הרגע ההוא כשהם קובעים כי “לאחר ביליון שנים של קיום הפלאנטה שלנו נוצרו בה תנאי לחץ וחום ורטיבות אשר סייעו ליצירת שרשרות מולקולאריות גדולות מן הרגיל ותוך היווצרות חומצות אמיניות ופרוטאינים נתעורר באחת הפרודות הללו יסוד החיים… ומכאן ואילך החלה ההתפתחות”. הדברים, כמובן, מענינים ורבי־ערך מצד עצמם, אך ברור כי אין הם פותרים את החידה אלא רק מנסחים אותה אחרת. וזיק החיים שנתעורר “בחומצה האמינית” טיבו ומוצאו נשארים נעלמים כקדם.

ולכן אין שחר לכל הדיבורים הבּאנאליים על המדעים ההורסים את “המסתורין” שביקום. מעולם לא היו מסתורין אלה עזים יותר, מפעימים יותר, חיים ומוחשיים יותר.

… וכאשר נגע האסטרונאוּט וולטר שירה במתג פיו של בעל הדבשת שלח זה רגלו והחל פוסע לאט והירח עלה אותה שעה והחל מאיר את ההרים והטיל את צל הגמל ורוכבו על החול החיוור וחידת הצל הנע הזה היא עיקר הכוח העתיד להזניק בעוד שבועיים את שלושת חבריו של רוכב־הגמל אל הירח.