אַרְבַּע מְסִבּוֹת בְּאַרְבַּע חוֹנוֹת

‘קָדוֹשׁ’ כְּאֶחָד בְּאֵימָה עוֹנוֹת.

בִּגְלִיל לְבָנָה תְמוּנוֹת יָפוֹת,

לָבִין עֲצַת אֵל בְּעֵת נֶאְסָפוֹת.

מַשְׁחִית וְזַרְעוֹ בְּגִשְׁתָּם שׂוֹרְפוֹת;

לָהֶם עֲלֵי כֹל בְּנֵי אִישׁ חַנּוֹת,

כִּי הֵן קְרוֹבוֹת וּמֵהֶן נִבְנוֹת.

רַבּוּ צְבָאוֹת בְּכוֹכָב גַּלְגַּל

שֵׁנִי, וְסוֹד הַשְּׂרָפִים יִגָּל

לָהֶן, וְרָצוֹת בְּיֹשֶר מַעְגָּל

לַעֲשׂוֹת רְצוֹנָם, וְחֹק לֹא שׁוֹנוֹת;

מִתְאַחֲדוֹת, אֶל פְּנוֹתָם פּוֹנוֹת.

הִנֵּה בְגַלְגַּל שְׁלִישִׁי צוּרוֹת

נוֹגְהוֹת וְעוֹלְזוֹת, בְּכָל פֶּה שָׁרוֹת.

עַל מִשְׁכְּנוֹתָם חֲכָמוֹת אוֹמְרוֹת,

כִּי הֵם לְתַעְנוּג נְפָשִׁים גַּנּוֹת;

כִּי יֶחְכְּמוּ, יִשְׁמְעוּ קוֹל עַנּוֹת.

מַחְנוֹת בְּגַלְגַּל רְבִיעִי רַבּוֹת,

צַחוֹת כְּשֶׁלֶג גְּזוּרוּת לַבּוֹת;

אוֹר יַחְטְפוּ, יִתְּנוּ בִמְסִבּוֹת

שֶׁמֶשׁ מְרִיצוֹת בְּבָתִּים מוֹנוֹת –

הֵמָּה מְלָכוֹת עֲלֵי הַמַּחְנוֹת.