בזמן האחרון נשמעות השגות של טרוניה על עזר וייצמן.

הוא אינו רציני במידה מספקת.

וצריך להודות שזו טענה המביאה אותך במבוכה, ביחוד כשהיא באה מפי חוגים אשר רצינות הפרוגראמות והפרוגנוזות שלהם היא מן המפורסמות…

כיוון שכך, אתה מתחיל תוהה שמא טעית כשסברת כי מפי עזר וייצמן נשמעו בזמן האחרון דווקא כמה דברים של עיקר ושל יסוד אשר רצינותם החדה והחושפנית וניסוחם הרענן אמנם נבדלים מן הרצינות האקדמית או הפוליטית המקובלת, אך ההבדל הוא לאו דווקא לרעה.

ומדרך הטבע אתה שואל בנפשך אם בכלל מידה נאה היא להביע פתאום דעות משונות להכעיס, כגון שעה שהוא קובע (לענין חשיבות עמידתנו ב“גדה המערבית”) כי החזקת רמת הגולן חיונית פחות, מבחינה בטחונית כללית, מהחזקת שכם או ג’נין או קלקיליה, שכן ויתור על רמת הגולן לא היה מסכן את קיום המדינה, ואילו ויתור על שכם או ג’נין או קלקיליה עשוי לגרום לביתורה של הארץ.

כן, קלות⁻הדעת המאפיינת דיבורים כמו אלה בולטת שבעתיים שעה שאתה שומע אותם על רקע ערפילי כובד⁻הראש של הדוקטרינה המדינית, אשר שטחי⁻ארץ ריקים צופים מתוכה ואינם צוחקים משום שהם יודעים כי אין הם אלא “אופציות” ו“קלפים” וכל זמן שאנו מחזיקים בהם הם “מכשול לשלום”. כן, אופציות וקלפים אינם צחוק. הם ענין רציני. ואיך אומרים אצלנו? כל קלות⁻דעת סמי מכאן.