הקדמה לספר על ההסתדרות
סבל־דורות של עם דווּי, עשוק מולדת, אשר זרח עליו חזון תקומה ומהפכה, העלה לארץ נוער יהודי נועז ומעפיל, עז־רוח וקשה־עורף, מורד ויוצר – וייתקע נס־העבודה בשממות־קדומים, ויקם הפועל העברי בארץ ויהי ליציר מולדת ויוצרה.
לא מרד אין־אונים ורוגז עקר של בן־חורג עלוב־גורל, אשר מילאו את חלל תנועת־הפועלים היהודית בגולה, אלא מאוויי־כיבוש רבי־תנופה של מיסדי־מדינה וגואלי־עם הפעימו את תנועת הפועלים הארצישראלית. המורדים בהוויה הדווּיה של עם גמול־עבודה ונתוק־אדמה הפכו לכובשי־ארץ, כשאחת ידם עושה במלאכה והשניה מחזיקה בשלח.
במקום הכלים השאולים, שהשתמש בהם הפועל היהודי בגולה – מאין סדן לאומי לעם תלוי על בלימה – יצק הפועל הארצישראלי מתוך גבישי המציאות החדשה דפוסי פעולה ומחשבה עצמיים במולדת המתחדשת. מצא פטיש־העבודה את סדנו.
תורת הפועל העברי בארץ, במידה שישנה, ניתנה מגילות מגילות, לרוב בדברים שבעל־פה, תוך כדי עשיה ותוך כדי סערת־הקרב. כל הרוצה להכיר ולהבין את הפועל הארצישראלי ילך לאבניים שבהם נעשית מלאכתו ולמערכה שבה הוא עומד – ואף כאן לא ימצא עדיין דבר מוגמר וסופי.
1933