שַׁדַּי מְשׂוֹשִׂי וְשִׂמְחַת גִּילִי,

אִם לֹא תְהִי לִי, יְיָ, מִי לִי?

מַלְכִּי, קְרָבַי כְּחָלִיל יֶהְמוּ

עַל רֹב עֲוֹנַי כְּחוֹל יָם עָצְמוּ.

צוּר, אִם חֲטָאַי כְּשָׁנִים אָדְמוּ –

יִהְיוּ כְצֶמֶר לְנֶגְדָּךְ, אֵלִי,

אָנָּא אֱלֹהִים יְיָ חֵילִי!

אַדִּיר, רְאֵה כִּי מְשַׂנְאִים עוֹרְרוּ

עָלַי חֲמָסִים, וּפִיהֶם פָּעְרוּ

סָבִיב, וְחֶסֶד עֲשׂוֹת לֹא זָכְרוּ –

עוֹרֵר יְמִינָךְ וְתִשְׁבֹּר עֻלִּי

וַחְבֹשׁ מְזוֹרִי וְרַפֵּא חִילִי!

יָשָׁר, אֲשֶׁר כָּל פְּעָלָיו צָדְקוּ,

הוֹשַׁע עֲשׁוּקִים בְּלֵב מַר זָעְקוּ,

כִּי שׁוֹאֲפֵיהֶם יְדוֹתָם חִזְּקוּ –

אֶזְעַק בְּיוֹמִי לְךָ וּבְלֵילִי:

צוּר תַּעֲנֵנִי וְתַקְשִׁיב קוֹלִי!

רַחֵם עֲנִיָּה בְּלֶב יָם טָבְעָה,

מִיּוֹם אֲשֶׁר הָגְלְתָה לֹא רָגְעָה,

שָׁחָה לְעָפָר וְלִשְׁאוֹל נָגְעָה.

מַה תֶּהֱמִי לִי וּמַה תּוֹחִילִי?

צַפִּי לְצוּרֵךְ וְלוֹ הוֹחִילִי!

הַיּוֹם שְׁבָחַי לְךָ עָרַכְתִּי

וּפָרֵי שְׂפָתַי לְךָ שִׁלַּמְתִּי.

אֵלִי, בְּךָ אֶקְרְאָה: 'אוֹיַבְתִּי,

מַה תִּשְׂמְחִי לִי וּמַה תָּגִילִי?

אֵשֵׁב בְּחשֶׁךְ – יְיָ אוֹר לִי!'