אַלְמָנוֹת שֶׁל. לֹא.
אַלְמָנָתוֹ שֶׁל הָאָמָּן
פּוֹקַחַת אֶת מִלֶּיהָ עֶרֶב עֶרֶב
אֵלָיו בְּלִי קוֹל
בּוֹדְדָה כָּמוֹהוּ שָׁם
כִּיצִירוֹתָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה
הַכַּר אַלְמְנוּת רוֹחֵשׁ
הַתְּמוּנוֹת בְּרָלַנְטִי
כְּמוֹ חוֹל עָצֵל בְּשָׁעוֹן
לַשָּׁוְא תְנַסִּי לְפַשְׁפֵּשׁ
מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן
אַתְּ צֵל וְצֵל אַחֵר
מְטִילָה הָאַנְטֶנָה
הַיְצִירוֹת כִּכְבָשִׂים נִצְטוֹפְפוּ בַּזְּמַן הָאַחֵר
וְרֵיחַ יֵינָן הַמַּר
מְשֻׁמָּר עַד הֵנָּה
שׁוֹאֶפֶת גּוֹמַעַת אֶת נְדוּדֵי הַלַּיִל
עִם רִגְשֵׁי הָאָשָׁם
פּוֹקַחַת בְּלִי קוֹל אֶת מִלַּיִךְ
לְעֵבֶר הַשָּׁם