לְחִי כְּלַפֵּי לֶחִי
אַךְ זְגוּגִית הַחַלּוֹן חוֹצֶצֶת.
מַאֲרָג מֵעֵבֶר מִזֶּה
וְאַחֵר הַמַּאֲרָג מִן הָעֵבֶר הַהוּא
לְאֵין סֹוף מִתְמַשְּׁכִים הַסִּיבִים
מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַזְּגוּגִית.
יִפָּגְשׁוּ שְׁנֵי אֵינְסוֹפִים –
שֶׁמָּא כֵּן, שֶׁמָּא לֹא.
הַלְּחִי הָאַחַת תִּפְרשׁ אוּלַי,
וּמָה עִם הַלְּחִי הָאַחֶרֶת?
דָּבָר אֶחָד וַדַּאי –
הַזְּגוּגִית נִשְׁאֶרֶת
תַּחֲזֹר, לֹא תַחֲזֹר
פְּסִיחוֹת עַל גִּדְרוֹת הַתַּיִל?
אִיצָה שֶׁל שְׁנוֹת אוֹר?
הַזְּגוּגִית עוֹטָה אֲטִימוּת בֵּינְתַיִם