הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת כְּדֵי סֶדֶק

לַשֶּׁמֶשׁ שֶׁאוֹרָהּ נִפְלָח,

אֲבָל הַצֵּל הַמֻּשְׁלָךְ

נִרְחָב מִשְׁתַּלֵּט.

כְּלֵי בַּיִת קָרְשׁוּ מִיֹּבֶשׁ לֵילוֹת,

קַוְקַוִּים שֻׁרְבְּטוּ בָּאָבָק –

מִי הִפְקִיר אֶת הַמִּטָּה הַסְּתוּרָה

וְהִפְלִיג בְּלֹא יוֹדְעִים לַמֶּרְחָק?

הַכּוֹס מְאֻבֶּנֶת.

הַמִּשְׁקָע בְּלִי הַטִּפָּה הַמָּרָה –

כַּמָּה אֶתְמוֹלִים

גָּמְעוּ אֶת רֵיחַ פִּרְחֵי הָרָע

הַצֵּל הַמֻּשְׁלָךְ גּוֹהֵר

רַק רֶגַע בְּכַפּוֹת שֶׁל פֶּלֶד,

אַחַר כָּךְ יְטַאטֵא אֶת הַכֹּל

וְיִמְחֶה אֶת סֶדֶק הַדֶּלֶת