רְגָעִים שֶׁהֵם פִּסּוֹת שֶׁל נֶצַח.

דַּקָּה אַחַת, כָּמוֹהָ כִּדְמָמָה אֵין סוֹף לָהּ –

מִי אָסַר אֶת הַדִּמּוּי הַחֲרִישִׁי מֵאָז?

יְרוֹקָה שֶׁנִּתְכַּוְּצָה בִּשְׁקַעֲרוּרִיּוֹת שֶׁל מַטְבְּעוֹת עַתִּיקִים:

שַׁפְשֵׁף וְשַׁוֵּה לַבֹּהַק הַנֶּחֱשָׂף נִצְנוּץ שֶׁל

מַשְׁמָעוּת אַחֶרֶת

קְדוּמָה, וּפָנֶיהָ לַתָּמִיד.

וְאַשְׁרֵי הַתּוֹפֵס אֶת הַבֹּהַק וּמַטְמִינוֹ

לְהָאִיר אֲפֵלַת מִנְהָרוֹת לְאָחוֹר וְקָדִימָה.

עֵצִים שֹׁרְשׁוּ. בַּדֵּיהֶם הָיוּ לְמַאֲכֹלֶת קַרְדֹּם וָאֵשׁ,

אַךְ רֵיחַ הַלִּבְלוּב תּוֹעֶה עֲדַיִן, תּוֹהֶה:

אֶת מִי יָבוֹא לְבַסֵּם קַלִּילוֹת?