הַפָּנִים בִּימִינָם שְׁקוּעִים בַּכָּרִית

כְּבָר בְּלִי מִשְׁקָפַיִם

אֲבָל הָעֵינַיִם פְּקוּחוֹת אֶל תּוֹךְ מְצוּלוֹת הַחשֶׁךְ

וְהָאֹזֶן מַקְשִׁיבָה כָּל הַלַּיְלָה לַיָּם הַקָּרוֹב

הָרוֹתֵחַ עַל אֵשׁ קְטַנָּה

וְלוֹחֵשׁ בִּמְרֻסָּק מִלִּים שֶׁקָּשֶׁה לְצָרְפָן.

מִי מַשְׁמִיעַ פִּתִאֹם צְעָדִים חַסְרֵי קֶצֶב

מִתְקָרְבִים. מִשְׁתַּתְּקִים. שׁוּב הִסּוּס.

וְרוּחַ לַחָה מְגוֹלֶלֶת טְלָאֵי זִכִרוֹנוֹת

שֶׁיֵּשׁ לְתַקְּנָם.

לַחֲזֹר וְלַחֲווֹת? לְהִתְיַסֵּר?

אָזְנָהּ כְּרוּיָה בַּכָּרִית

אֶל אַרְבָּה בְּדוּיָה לְלֹא הֶגֶה מֻפְקֶרֶת

עַל נַחְשׁוֹלִים שֶׁאוּלַי יָטִילוּ אוֹתָהּ

אֶל חוֹף לֹא מֻכָּר

וּצְרִיף יְכַנֵּס אֶת פְּלִיטַת הַסַּעַר

וְתִהְיֶה מְנוֹרַת נֵפְטְ

וְיִהְיוּ אוּדִים בָּאָח

וְיִהְיֶה מָרָק חַם

וְיִהְיֶה וְיִהְיֶה וְיִהְיֶה

גַּם אָדָם –