יַחַד יוֹדוּ בְנֵי אֲדָמוֹת

לַאְשֶׁר עָשָׂה הַנְּשָׁמוֹת.

אֵל אֶחָד שָׂם בַּבְּרִיאוֹת

בָּהֶן מֵהֶן עַל שְׁמוֹ אוֹת,

כִּי אֵין מִסְפָּר לַצְּבָאוֹת

עִם כִּסֵּא הוֹדוֹ נְשׂוּאוֹת –

כַּנִּרְאוֹת כַּנֶּעֱלָמוֹת –

כִּי כֻלָּם נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת.

בַּלֵּב צוּרוֹת לֹא בְמַחְזוֹת,

כִּבְנֵי אֵלִים נֶאֱחָזוֹת,

אַךְ בָּם נִכְבָּדוֹת כְּנִבְזוֹת.

חָלִילָה לִי מֵעֲשׂוֹת זֹאת,

אֵל חַי, אוֹ פָעְלוֹ לְדַמּוֹת

אֶל אִישׁ נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת.

רָאוּ חוֹזִים נִפְלְאוֹתָיו

וַיַּרְאוּנוּ נוֹרְאוֹתָיו

כָּתְבוּ מִקְצָת מִפְעֲלוֹתָיו.

אַשְׁרֵי שׁוֹמְרֵי דַבְּרוֹתָיו!

לִנְפָשׁוֹת עִמּוֹ תְמִימוֹת

הוּא נֹתֵן עֹז וְתַעֲצֻמוֹת.

מָעוֹן, יוֹם יַחְשׂף זְרוֹעוֹ,

יֵיטִיב לִמְיַחְלִים, לְיִשְׁעוֹ,

טוּבוֹ מִכֹּל לֹא מְנָעוֹ.

וּלְקֵץ יָמִים הוּא יְדָעוֹ:

יָקִים כָּל מֵת אַחֲרֵי מוֹת

יוֹם תִּחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת.