אֲסִירִים הֻמְּכוּ / וְאֶל בּוֹר הֻשְׁלְכוּ, / עוֹד יִמָּשְׁכוּ.
קוֹל קוֹרֵא בְאָזְנַי: / ‘בָּנַי נֶאֱמָנַי, / אֶל צִיּוֹן לְכוּ!’
בָּרַח צְבִי, / דּוֹד קָשׁוּר לְנַפְשִׁי, וְשָׁב לְגַנּוֹ
מֵאֶרֶץ צְבִי, / כִּי הִגְדִּיל עֲוֹנִי בֵינִי וּבֵינוֹ;
וּבְבֵית הַשְּׁבִי / סֻגַּרְתִּי, וְנֵרוֹתַי בֶּאֱשׁוּנוֹ
כָּבוּ דָעֲכוּ, / אוֹרַי חָשְׁכוּ, / יָמַי נִזְעֲכוּ,
אֵין חֵפֶץ בְּשָׁנַי – / וְיַד שׂוֹטְנַי מְעַנַּי / מִפִּי וּפָנַי רֹק
לֹא חָשְׂכוּ.
'רַעְיָתִי, חֲכִי / כִּמְעַט קָט וְאָבִיא צְרִי צִירֵךְ,
כִּי עוֹד תִּמְלְכִי / עַל אוֹיְבִים אֲשֶׁר הִגְלוּךְ מִדְּבִירֵךְ,
יוֹ[ם…] תִּדְרְכִי / […] יִשְׂמְחוּ לְשִׁבְרֵךְ –
שְׁחוֹח יֵלְכוּ, / עָפָר יִלְחֲכוּ, / עֹרֶף יַהְפְכוּ
לְפָנַיִךְ, וְעֵינַי / אָשִׂים עַל זְקֵנַי / שׁוֹפְטַי קְצִינַי
[…< כוּ>].
מַה תִּשְׁתּוֹחֲחוּ, / בָּנַי? יַחֲלוּ לִי, אֲנִי אֲרִימְכֶם.
מַה תֵּאָנְחוּ? / דֹמּוּ, כִּי כְּחוֹתָם עַל יַד אֲשִׂימְכֶם.
כשימכם […<חוּ>] / יַעְמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם.
לַמּוֹעֵד חֲכוּ– / וְעוֹלוֹת תַּעְרְכוּ / וְיַיִן תִּסְּכוּ
וִיכַהְנוּ מְכַהְנַי, / יַעַמְדוּ לְפָנַי / שָׁרַי וְנוֹגְנַי,
בֵּיתִי יַחְנְכוּ.