הָיֹה הָיָה זֶה לְפָנִים,

כְּבַחֲלוֹם;

עָבְרוּ מֵאָז כָּף הֵא שָׁנִים

(וְאוּלַי

הָיָה זֶה רַק שִׁלְשׁוֹם,

רַק תְּמוֹל),

אַךְ עוֹד תָּרֹן בְּעַצְמוֹתַי

עֶדְנַת אוֹתוֹ הַיּוֹם

וְעוֹד יִשּׂב עָלַי בַקֶּסֶם הַגָּדוֹל…

גָּדוֹל הַחֹם בַּחֶדֶר. שֶׁמֶשׁ אָב

בְּעַד הַחַלּוֹן מַכֶּה בְּכֹחַ.

זְבוּבִים אֱלֵי הַכֹּתֶל עֲיֵפֵי כָנָף

נִדְבְּקוּ כְמוֹ נוֹטִים לִגְוֹעַ.

יְלָדִים יֵשְׁבוּ כְעֵין תְּרֵיסָר,

כְּפוּפֵי גַּבִּים עַל גַּב הַסֵּפֶר,

לְיַד שֻׁלְחָן אָרֹךְ וְצַר.

זֵעָה מִכָּל פָּנִים נוֹטֶפֶת.

חָוְרוּ פָנִים מֵחֹם וַעֲיֵפוּת,

עֵינַיִם כְּמוֹ כָהוּ, יֻגָּעוּ.

וְרֹאשׁ כֻּלָּם עַל הַכָּתֵף שָׁמוּט

מֵהוֹד מִגְוֶנֶת יְשַׁעְיָהוּ.

אַךְ שָׁם עוֹדוֹ עוֹמֵד בְּרֹאשׁ שֻׁלְחָן

מוֹרֵנוּ דַּק הַגֵּו וְהָאֲרֶשֶׁת;

הַמֵּצַח הַחִוֵּר, הַמְעֻדָּן

יַתְרִיג כִּמְעַט אֶת עוֹר הַלֶּסֶת.

כִּפַּת הַפְּלוּסִין עַל הַבְּלוֹרִית,

וְהַגַּבּוֹת דְּרוּכוֹת כַּקֶּשֶׁת;

עֵינַיִם מַה תִּישַׁרְנָה לְהַבִּיט

וּמַה שָּׁקוּף הוּא אַף הַנֶּשֶׁר!

וְאֶצְבְּעוֹת הַיָּד (מִי יִשְׁכָּחֵן?)

מְחֻטָּבוֹת בְּחֵן וָהֶדֶר;

בְּאוֹר חִוֵּר וְרַךְ עוֹרָן קוֹרֵן,

מַרְאֶה לָהֶן כְּעֵין הַצֶּדֶף.

מֵעַל שְׂפָתָיו בַּת-צְחוֹק פִּתְאֹם יַזִּיל

וּכְמֵאֵלָיו הַסֵּפֶר יִפָּתֵחַ;

וְדַף לְדַף מֵ“עֵמֶק הָאֲרָזִים”

בְּצִמָּאוֹן כְּבָר יִבָּלֵעַ.

לְפֶתַע כְּמוֹ הֻצְּתוּ בְזִיק חַשְׁמַל

תְּרֵיסַר זוּגוֹת בָּבוֹת-עֵינַיִם;

בְּאוֹר נִסְתָּר נִמְלָא אָז הֶחָלָל

וְשֶׁקֶט נָח כִּדְמִי הַלַּיִל.

— — — נָטָה הַיּוֹם. מֵרִבּוּעֵי שְׁמָשׁוֹת

צִלִּים עַל הָרִצְפָּה אָרָכוּ.

וּפָז הַמַּעֲרָב מַצְלִיף בְּשׁוֹט

עַל גַּב רָאשִׁים, בְּקֶשֶׁב שָׁחוּ.

מֵעִיב הָעֵדֶר בַּעֲתַר אָבָק,

פָּרָה גוֹעָה מִתּוֹךְ גַּעְגּוּעַ;

שְׂדֵרַת הָאִילָנוֹת שָׁם בַּמֶּרְחָק

בְּדִמְמַת מִנְחָה תָּנוּעַ.

אַךְ עוֹד יִקְרָא מוֹרֵנוּ בְּלִי חָשָׂךְ,

עַמּוּד אַחַר עַמּוּד בְּנֹעַם;

הוֹלֵם לְבַב הַיְלָדִים הָרַךְ

וְאֹזֶן לֹא תִּלְאֶה מִשְּׁמֹעַ — — —