קוֹלֵךְ אִמִּי, אֲנִי שׁוֹמֵעַ

הַקּוֹל הַמְפַיֵּס, הַמִּתְחַנֵּן;

מֵעֵבֶר לְיַמִּים וְלִגְבוּלוֹת אֵלַי בּוֹקֵעַ,

מִבּוֹר קִבְרֵךְ הַלַּח לְעָלְמָא הָדֵין.

וְאַתְּ אוֹמֶרֶת כֹּה וּמַפְנִימָה מִלַּיִךְ:

בּוֹא, בֵּן מָתוֹק, בּוֹא שְׁכַב לְיַד אִמְּךָ.

חֵיקִי כֹה חַם וְרַךְ כְּחֵיק הַלַּיִל

וּבוֹ תִמְצָא מַרְגּוֹעַ לְמִנְחָה.

כִּתְמֵי הַדָּם עַל כֻּתָּנְתִּי יָאִירוּ

קִירוֹת הַבּוֹר הַמְגֹאָלִים,

דָּמִי אֲשֶׁר חַיּוֹת פְּרָאִים הִגִּירוּ

וַיִּמְהֲלוּ בְדָם שֶׁל עוֹלָלִים.

רָזָה בְשָׂרִי, אַךְ נְפוּחָה הַבֶּטֶן,

עֵינַי פְקוּחוֹת כְּאָז בִּימֵי הָעֲלוּמִים.

כְּאָז כֵּן גַּם עַכְשָׁו אֲנִי מַבֶּטֶת

עֲלֵי נֵרוֹת שַׁבָּת בְּזוּג יַהֲלֻמִּים.

קוֹלִי הַמִּתְגַּעְגֵּעַ עֶרֶב-עֶרֶב

נִגָּר בְּדוּמִיַּת הַמֶּרְחַקִּים,

יָשִׁיר לְךָ כְּמִלְפָנִים שִׁיר עֶרֶשׂ

עַל גְּדִי לָבָן וְצַח, עַל צִמּוּקִים,

עַל הַיַּרְדֵּן וְעַל יְרוּשָׁלַיִם…

בּוֹא, בֵּן מָתוֹק, בּוֹא שְׁכַב לְיַד אִמְּךָ.

קִבְרִי עָמֹק-עָמֹק כְּחֵיק הַלַּיִל

וּבוֹ תִמְצָא מַרְגּוֹעַ לְמִנְחָה.