לַקּוֹלְחוֹז הָלַךְ הָעֵדֶר,
רַק אֲנִי כִבְשָׂה בוֹדֶדֶת,
רַק אֲנִי פֹה נוֹדְדָה,
רַק אֲנִי מְשׁוֹטְטָה.
עַל שְׁבִילִים רָחוֹק מֵאָחוּ,
עַל כָּרִים אֲשֶׁר נִקְרָחוּ,
בֵּין מַפֹּלֶת וּשְׁבָרִים,
עַל עִיִּים וְעַל קְבָרִים.
מְכִתּוֹת סָבִיב-סָבִיב לִי
אַף אֵזוֹב שָׁם לֹא יָנִיב לִי,
לֹא סָפִיחַ, לֹא סָחִיש;
לֹא גַרְגֵּר, פְּלֵטַת גָּדִישׁ!
אֵין מִרְבָּץ לִי, אֵין מִרְעֶה לִי,
מַיִם אֵין טִפָּה בַכֶּלִי;
פַּסּוּ שֹׁקֶת וּבְאֵרָהּ.
נִנְעֲלוּ דִיר וּגְדֵרָה,
אַחְיוֹתַי כֻּלָּן הוּבָלוּ
וּטְלָאַי נָפְלוּ, נָפָלוּ…
וַאֲנִי, פְּלִיטַת גּוֹלִים,
מִתְהַלְּכָה כָאן עִם שְׁכוֹלִי.
מֵחוֹטִין וְעַד קִילִיָּה,
מֵרִישְׁקָן עַד בַּיְמַקְלִיָּה –
רַק שִׁבְרוֹן לֵבָב וּבְכִי
יְלַוּוּנִי בְדַרְכִּי.
מֵעֵינִי נִגָּר גַּעְגּוּעַ –
מִתְאַדֶּה הוּא עִם הָרוּחַ.
מֵעֵינִי תוּגָה זוֹלְפָה –
הִיא נִשֵּׂאת עִם עָב חוֹלְפָה.
מַבָּטִי פוֹנֶה צָפוֹנָה –
לֶהָבוֹת מִשָּׁם תָּבֹאנָה;
רֹאשׁ אַפְנֶה אֶל הַדָּרוֹם –
מְצִיצוֹת בַּלְהוֹת חֲלוֹם;
לַמַּעֲרָב כִּי אֶסְתַּכֵּלָה –
מִתְנוֹפֶפֶת מַאֲכֶלֶת.
רַק מִמֶּרְחָקֵּי מִזְרָח
אוֹר תָּכֹל-חִוֵּר יִפְלַח.
שָׁמָּה אֶתְלַבֵּט בַּדֶּרֶךְ,
אֶתְגַּבֵּר עַל כִּשְׁלוֹן-בֶּרֶךְ,
כִּי יִדְחֶה אוֹתִי שְׁכוֹלִי,
עַל הַגַּב מַשָּׂא תְּמוֹלִי…