נְקִישָׁה בְאֶשְׁנַב לְבָבִי עִם חֲצוֹת –

הֱקִיצוֹתִי בְרוּחַ נִפְעֶמֶת:

בָּבוֹתַי אַךְ לַשָּׁוְא מְצִיצוֹת –

אִישׁוֹן-לַיִל דָּחוּס הַמֵּעִיק בְּכָבְדּוֹ הַזּוֹחֵל

וּמְזִמָּה בְתוֹכוֹ מִתְרַקֶּמֶת…

מִי נָקַשׁ וְהֶחְרִיד לֵב בַּלֵּיל,

כִּי נִרְדַּם וַיִּסְגֹּר אֶת תְּרִיסוֹ מִבְּדִידוּת וּמֵעֶצֶב.

רַק יְלֵל שֶׁל תַּנִּים בְּצִבּוּר

מֵעָמְקֵי פַרְדֵּסִים יַעֲנֶה מִבְּלִי קֶצֶב

וְגוֹסֵס בַּדְּמָמָה הָרְחוֹקָה-רְחוֹקָה

(כֹּה גָוְעָה בְלֵילוֹת יַלְדוּתִי שֶׁעַל יַד הַתַּנּוּר

לְצִדֵּי הָאִטְלִיז נְבִיחַת הַכְּלָבִים הַדַּקָּה…)

עַל פְּנֵי צַמָּרוֹת גָּהֲרוּ בְלֵאוּת הַשָּׁמַיִם,

כִּי הִרְדִּימוּ כּוֹכְבֵי הַמָּרוֹם בְּחֵיקָם,

גַּם הַכְּסִיל כְּבָר עָצַם אֶת עֵינָיו, גַּם הָעַיִשׁ,

וְגַם שְׁבִיל הֶחָלָב הִסְתַּתֵּר בֶּעָבִים…

וּמִי זֶה שֶׁנָּקַשׁ בְּאֶשְׁנַב לְבָבִי?

אָז פָּתַחְתִּי אֶת אוֹר הַחַשְׁמַל הַמְּסַנְוֵר,

תּוֹךְ דַּקָּה אֶת שְׁחוֹרוֹ שֶׁל הַחֹשֶׁךְ הִכְרִיעַ,

וּמֵעַל תְּמוּנָתֵךְ לִי הִבְרִיק דְּיוֹקָנֵךְ הַזּוֹהֵר

וְחִיּוּךְ עַל שְׂפָתַיִךְ מַבְלִיחַ.

הוּא מַבְלִיחַ מוּזָר, מִתְחַטֵּא כְשֶׁל יֶלֶד,

אוֹ לוֹעֵג בְּזָדוֹן אֶל מִשְׂחַק עֲצַבַּי…

הֲבִינוֹתִי אֲזַי:

אַתְּ הָיִית

בְּאֶשְׁנַב לְבָבִי הַנּוֹקֶשֶׁת בָּעֶלֶט

(שׁוֹבֵבָה? אַכְזָרִית?) –

וְאָשׁוּב וָאֶשְׁכַּב כְּמֵאָז עַל כָּרִי

וָאַפְקֵר סְגוֹר הַלֵּב בְּתוֹךְ חֹשֶׁךְ הַלַּיִל

אֶל הָלְמֵי נְקִישׁוֹתַיִךְ – – –