חַדְרֵנוּ צַר. כַּבִּי הָאוֹר
וְהִצָּמְדִי בְדֶמֶם!
הַחֹשֶׁךְ יְלַפֵּף כְּמוֹ שִׁכּוֹר
תַּאֲוָתֵנוּ הָאִלֶּמֶת.
חַנְּקִי אֶת קוֹל הַכָּרָתֵךְ,
עִצְמִי עֵינֵי הַיֶּדַע
וּמְחִי מָחָר, הַמְלַחֵךְ
אֶת הָעֶרְגָּה הַמְרַקֶּדֶת.
נָעוּף!
שֶׁלָּנוּ הוּא הַכֹּל
וְאַחֲרָיו – הָאַיִן,
נִטְבַּע בַּבֹּשֶׂם הַכָּחֹל
שֶׁל דִּמְמַת הָלַּיִל.
בְּכוּר הַחֵשֶׁק הַלּוֹהֵט
יִרְתַּח הַדָּם בְּקֶצֶף –
אָז יְמֹרַק בַּלֶּהָבָה הַחֵטְא
וְלֹא יוּעַם לָנֶצַח.
פַּרְפֵּר בְּסִלּוּדֵי יְקוֹד,
אֶחָד אֶת הַשֵּׁנִי לִגְמֹעַ!
וּבְהִתְפַּתֵּל בְּכִסּוּפִים לְעוֹד –
לִגְוֹעַ!!
*
הֲדוּקוֹת שְׂפָתַי, אַךְ עֵינַי עוֹמְמוֹת
בְּאוֹרָן הַקָּדוּם, הַתָּמוּהַּ…
גְּשִׁי הֲלוֹם, הָרְקוּמָה בְחֶזְיוֹן הַדְּמָמוֹת,
וְקִרְאִי בְלִבִּי כִבְסֵפֶר פָּתוּחַ.
הֵרוֹמִי כְמֵאָז מֵעַל גַּב הַנּוֹפִים
וְכָמוֹנִי טִבְלִי בְתוֹךְ תְּכֵלֶת הַנֹּעַר –
אָז תָּבִינִי לְשׁוֹן וִדּוּיַי הַזּוֹלְפִים,
שֶׁפִּגְעֵי הָעִתִּים לֹא הִצְלִיחוּ לִדְלֹחַ.
אַל תָּצִיצִי בַזְּמַן, כִּי מַבְלִיחַ הַנֵּר
וְנוֹצֵץ בַּשֵּׂעָר הַדָּלִיל כְּבָר הַכֶּסֶף.
הַרְוִינִי עֶרְגָּתֵךְ הַבְּתוּלִית כְּמֵי קֶסֶם.
וְנִגּוּן יֵשׁוּתֵךְ הַלּוֹחֵשׁ-וְדַק-בֶּשֶׂם
יִסְתַּנֵּן בְּדָמִי הַמְסֹעָר וִישַׁכֵּר
בְּיֵינוֹ הֶחָרִיף כְּחָרוּז שֶׁל בּוֹדְלֵיר!