רִבּוֹן הַיְצִירָה וְהַפִּיּוּט!

קִרְבִּי גוֹעֶשֶׁת וְגוֹאָה הָגוּת,

חוֹרְגָה לִפְדוּת.

נִלְאוּ קִירוֹת הַלֵּב מֵהֲכִילָהּ,

וְלֹא יוּכַל עָצְרָהּ בְּבֵית כִּלְאָהּ

כְּבַתְּחִלָּה.

פְּתַח לִבִּי בְחַסְדְּךָ כִּי טוֹב –

וְהֶהָגוּת מִתּוֹךְ-תּוֹכוֹ תִזְלֹף

עֲדֵי אֵין סוֹף:

וְתִנָּגֵר בַּחֲרוּזֵי שִׁירָה

דַּקֵּי הַנִּיב, רַכֵּי הַהֲבָרָה

כְּקוֹל זִמְרָה;

וְנָא בִּשְׂפַת שִׁירִי אַל אַעֲלִיג,

מִצֵּרוּפֵי זָרוּת אוֹתִי תַרְחִיק,

מִפְּסוּל וְסִיג:

נְצֹר לְשׁוֹן שִׁירִי מִקֶּצֶף רָם,

מֵרֶגֶשׁ שָׁוְא מַדְלִיחַ בַּעְיָם,

מִצְּלִיל נִפְגָּם!

כִּי אִם נָטֹף יִטֹּף שָׁקוּף וְדַק

כְּעֵין עִנְבָּר הַיַּיִן הַמְזֻקָּק

בְּיוֹם שֶׁל חַג!

וּבָא אֱלֵי אֲפַרְכְּסוֹת שׁוֹמְעַי

כְּרֹן מַעְיָן בְּמִסְתְּרֵי הַגַּי

בְּלֵיל שֶׁל מַי;

נָפֹל יִפֹּל עַל לֵב כְּהֵד מֵרֹם

בִּשְׁעַת מִנְחָה שֶׁל מַעֲרָב אָדֹם

בִּשְׁקֹעַ יוֹם!

וּבָא בְדַם זוּלָת וִירַתְּתוֹ

בְּזֹךְ הָגִיג, בְּעֹצֶם כֵּנוּתוֹ,

בַּאֲמִתּוֹ;

יְהִי מַרְפֵּא לְרוּחַ נִכְסָפָה,

עִדּוּד יְהִי לְנֶפֶשׁ עֲיֵפָה,

לִקְרַאת סוּפָה.

שִׁקּוּי לְכָל כָּלָה בְצִמָּאוֹן,

תַּנְחוּם לַמִּתְפַּתֵּל בְּעֵרָגוֹן, –

יְהִי רָצוֹן!