הַפְּאֵר שֶׁשָּׁקַע עוֹד בְּטֶרֶם

בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן הִסְתַּכֵּל;

הַשִּׁירָה שֶׁכָּתְבָה בָּאֲפֵל,

מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה עוֹד מוּשֶׁרֶת; –

תַּאֲוָה אֲשֶׁר בָּאָה עִם עֶרֶב

וְכָלְתָה מִבְּלִי פְדוּת בִּדְמִי לֵיל;

כְּמִיהַת הַבָּשָׂר הַמְיַלֵּל,

דָּהֲתָה וְהֶחְוִירָה מִוֶּרֶד;

כְּמוֹכֶם, עַלְעֲלֵי זֶה הַפֶּרַח,

עִם יְבֹשֶׁת הַצְּחוֹר הַנּוֹבֵל,

כִּי מַתֶּם גַּלְמוּדִים בְּמוֹ צֵל,

לֹא שְׁזוּפִים מֵעֵינֵי הָאַחֶרֶת…