הַפְּאֵר שֶׁשָּׁקַע עוֹד בְּטֶרֶם
בּוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן הִסְתַּכֵּל;
הַשִּׁירָה שֶׁכָּתְבָה בָּאֲפֵל,
מֵעוֹלָם לֹא הָיְתָה עוֹד מוּשֶׁרֶת; –
תַּאֲוָה אֲשֶׁר בָּאָה עִם עֶרֶב
וְכָלְתָה מִבְּלִי פְדוּת בִּדְמִי לֵיל;
כְּמִיהַת הַבָּשָׂר הַמְיַלֵּל,
דָּהֲתָה וְהֶחְוִירָה מִוֶּרֶד;
כְּמוֹכֶם, עַלְעֲלֵי זֶה הַפֶּרַח,
עִם יְבֹשֶׁת הַצְּחוֹר הַנּוֹבֵל,
כִּי מַתֶּם גַּלְמוּדִים בְּמוֹ צֵל,
לֹא שְׁזוּפִים מֵעֵינֵי הָאַחֶרֶת…